| |
דע את היריב |
 כינוי:
בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 1/2009
אומניה אהובתי
תקראו לי מאותגר טכנולוגית, אבל... אין אבל, פשוט תקראו לי מאותגר טכנולוגית. אני בושה לחנונים. אין לי חיבה מיוחדת לגאדג'טים. אני משדרג את עצמי כשאחרים משליכים את הדור הראשון. ככה קיבלתי פעם פאלם פיילוט. וככה הגיע אליי ה-DVD הקודם. את הטלפון הסלולרי הראשון שלי קניתי ב-2002. את המחשב הנייד שלי קניתי לפני שנתיים, כשהנייח התחיל להתחרפן. ומאז אני משתמש בנייד כנייח. יש לי טלויזיה 29 אינץ' שקניתי לפני שלוש שנים. הייתי ממשיך להשתמש ב-25 אינץ' שלקחתי איתי כשעזבתי את בית ההורים, אבל עברתי לסלון גדול מדי.
הסלולרי הנוכחי שלי קרוב לצאת מיכולת שימוש. הכפתורים שלו שחוקים כל כך, שבקושי אפשר להוציא ממנו שיחה. כך שקפצתי על ההזדמנות לקבל סמסונג אומניה במתנה. הייתי צריך טלפון סלולרי והציעו לי טלפון סלולרי. רק חבל שנתנו לי מחשב כף יד שהוא גם טלפון. למה מגיע לי, האושר הזה?
אז קודם כל שלחתי סמס. יצא לי וואוו ראשון. אין מה להגיד, להקליד סמס במקלדת כמעט רגילה זו חוויה אחרת לגמרי. חוויה מאוד איטית, כי סמס אני כבר מקליד עיוורת, אבל אני בטוח שאשתפר. כשהעברתי את המקלדת לרוחב יצא לי וואוו שני. אח"כ ליאת התקשרה אליי בשיחת וידאו והפסקתי לספור את הוואווים. לקח יומיים עד שהוצאתי שיחה דרכו. כן, אני לא מדבר הרבה. והתפלאתי שהשיחה נשמעת רגילה לגמרי. כמו בכל טלפון.
לקח לי זמן להבין שהאפשרות להסתובב עם מחשב קטן בכיס יכולה לשנות התנהגות. יצאתי מפגישה והתחשק לי לבדוק מייל. והנה, אני יכול. והמצלמה פה לוקחת את המצלמה הרגילה שלי בהליכה. וכן, גם מצלמה יש לי רק בשנתיים האחרונות. ככה אני, מאותגר טכנולוגית.
כל כך מאותגר שיקח לי עוד זמן לגלות את כל מה שיש באומניה הזו. את ה-GPS עדיין לא חוויתי. גם לא את ה-WiFi. אני עדיין צריך לשכנע את עצמי שאני זקוק להם בכלל. בטח יבוא יום ואתפלא איך פעם הסתדרתי בלי. אולי היום הזה יהיה מחר. אולי היום הזה בכלל יהיה היום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
