דע את היריב

טוב, אני כבר לא יכול לסרב לשרביטים שמגיעים אליי. אז הנה, קחו שתי חולשות ותקווה לעתיד:

1. פעם לא הייתי מסוגל לנסוע למקום לא מוכר מבלי להשקיע הרבה מאוד זמן בלימוד הדרך. לא הספיק לי להציץ במפה, הייתי משנן לעצמי את הרחובות מסביב, כי אם למשל פספסתי את הפניה, רציתי לדעת איפה אני צריך לפנות כדי להגיע ליעד המקורי. איך יצאתי מזה? הכרחתי את עצמי לצאת לדרך כמה פעמים בלי מחקר מקדים. הלכתי לאיבוד, אבל תמיד הגעתי בסוף. היום אני יכול לצאת לדרך בלי לדעת איך מגיעים בדיוק, למרות שאני עדיין מעדיף לראות מפה קודם.

2. פעם הייתי שוקע בקלות לאובר אנליזה של דברים. הייתי חושב על דברים שקרו מכל הכיוונים, טוחן את הנושא עד דק. למה זה קרה, איך זה יכול היה לקרות אחרת, מה המשמעות, כאלה. הייתי מסוגל להעביר ימים שלמים ככה. איך יצאתי מזה? כל פעם שנכנסתי למחשבות, שאלתי את עצמי אם יש סיכוי לתובנות, אם יש תכלית לאנליזה. תמיד יצאה לי תשובה שלילית, מה שעצר את כל התהליך וקבר אותו. היום עדיין קשה לי לשמוע את המילה "תזרום", אבל אני מסוגל לזרום כמעט ללא קושי.

3. אני פורש מהעבודה השכירה שלי. החל ב-1 בנובמבר אני מתיישב בבית, כעצמאי, לעבוד על הרעיונות שיש לי בראש לפרוייקטים חדשים ולהמשיך פרוייקטים קיימים. לקחתי פסק זמן בלתי מוגבל (כרגע) ואני הולך לנסות את מזלי. נשבר לי מהמסלול הקבוע הזה לפיו עולה לי רעיון, אני לא מוצא את הזמן לבצע אותו, ואחרי זמן מה אני מגלה יישום שלו ע"י אחרים. תאחלו לי בהצלחה?

אני לא משרבט הלאה, נראה לי שכולם כבר בפנים.