| |
דע את היריב |
 כינוי:
בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
באזז
נהיה באזז, להגיד "בלוג", מה? אני לא יודע אם קלטתם את הפרסומות החדשות של טריומף שמככבות גם כאן, בישרא. הכותרת נשמעת מבטיחה, Miss Triumph Blog (מי שרגיש לתמונות של בחורות חצי עירומות, שלא ילחץ).
יש שם קישורים לחדרים של כל מיני בחורות, אולי הכותרת של הקמפיין הזה הייתה קודם Miss Triumph Chat ושכחו לשנות את המונחים בכל המקומות. בתוך החדר שוב חוזר המושג בלוג. אבל אין שם בלוג, יש שם כמה דברים כלליים על הבחורה ורשימת "אוהבת/שונאת" סטנדרטית. ואם תסתכלו יותר משבריר שניה בפנים שבתמונות תגלו שמדובר באותה בחורה בכל ה"בלוגים".
חבל שהצליחו למכור דבר כזה לטריומף. אם כבר, היו מוכרים להם vlogs, זה כבר היה יכול להיות מעניין.
(תגובה לתגובה מראש: אני יודע, אף אחד לא מבחין במילה "בלוג" שם, כי אף אחד לא קורא את הטקסטים במודעות האלה. ואף אחד גם לא מסתכל בפנים שבתמונות. אני יודע. בשביל זה אני פה.)
| |
לצביקה נגמר הקפה
הנהלת קפה דה מארקר סגרה לצביקה בשור את החשבון בקפה וזאת בגלל שהעלה תמונת פרופיל מאויירת במקום תמונה אמיתית ובכך הפר את תנאי השימוש של הקפה.
אדם שוב, עורך הקפה, מסביר:
"מדוע החלטנו על מדיניות זו?
זוהי אכן מגבלה חריגה באתרי תוכן גולשים - אבל אתם נמצאים באתר חריג. שימו לב, רבים כאן מזדהים בשמם האמיתי ולא במקרה:
א. הם יודעים שזו דרך טובה לעורר אמון עסקי ואישי ולייצר קשר ראשוני.
ב. הם מבינים שבניגוד לאתרים אחרים - כאן מדובר ברשת חברתית עסקית רצינית.
זיכרו: אתם נמצאים באתר שעשוי לסייע לכם ביצירת קשרי עבודה וקשרים עסקיים, ובמיתוג וקידום שמכם המקצועי בענף שבו אתם עובדים. הטענת תמונה מוסיפה נופך של אמינות לפרופיל המקצועי שלכם ולכרטיסכם האישי."
אפשר להבין את ההגיון שמאחורי המדיניות הזו, אנונימיות מפריעה לקיים "רשת חברתית עסקית רצינית". אבל אם כך, למה לאפשר כינויים? כינוי כמו velvet לא מאפשר לדעת במי מדובר וזה מרסק כל "נופך של אמינות לפרופיל המקצועי".
אדם מדבר גם על התמונות שבלובי של האתר, שם הן מוצגות כשהן מתחלפות ביניהן. הוא מסביר ש"אם משתמשים ישימו אייקונים וסמלים למיניהם, הלובי עלול לאבד לחלוטין את תחושתו האנושית כפי שראוי ונעים שיהיה." צודק, אבל אפשר לתת לזה פתרון טכני פשוט ולא להציג שם אייקונים וסמלים למיניהם. הנהלת האתר כנראה עוברת ממילא על תמונות הפרופיל, המכתב לצביקה הוא ההוכחה לכך, אז על הדרך - אפשר שתאשר את התמונות שראויות להופיע בלובי ותדחה את אלה שלא ראויות. לא צריך למחוק תמונות של משתמשים בגלל זה ובטח לא לסגור חשבונות.
אבל אני לא אומר שצביקה צודק. הוא יכול היה להביע את המחאה שלו בדרך אחרת ולא להמשיך ולשחק עם תמונת הפרופיל שלו. ההתעקשות הזו מוכרת לי גם מניהול ישרא-בלוג בעבר, דברים כאלה מוציאים לך את האויר מהמפרשים כמנהל וגם אני מחקתי בלוגים של משתמשים שהתחכמו והתעלמו מפניות קודמות בעניין הפרת תנאי השימוש. הנהלת האתר לא צריכה לשחק פינג פונג עם המשתמשים שלה. תנאי השימוש ברורים וכמו שאדם כתב לצביקה - אתה יכול להתווכח עליהם, אבל אתה לא יכול להפר אותם. לא מוצא חן בעיניך הבית או בעל הבית? אתה יכול לעבור.
| |
לצמוח מהבלוג
הסיפור של אורלי יקואל הוא סיפור יפה על תחביב שהפך למשכורת ועל התפתחות מקצועית ואישית שנוצרה דרך בלוג. תמצית הפרקים הקודמים: יקואל עבדה בחברת שילוח ביום וכתבה על חברות ווב2.0 בבלוג שלה כתחביב.
בכנס של דה מארקר היא הציגה את עצמה כעובדת ב-AOL רלג'נס והעבירה, יחד עם אייל שחר, הרצאה מצויינת על ווב2.0 (שהייתי שומע עד הסוף אם הסלולרי לא היה מטמטם לי את הכיס). אתמול כבר חשבתי לראיין אותה לבלוג על המעבר ל-AOL, אבל הנה, אפשר לסמוך על ליאור הנר שיספק את הסחורה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
