| |
דע את היריב |
 כינוי:
בן: 52 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 1/2008
קליפ מושקע!!!1
השיר של איה כורם, "הסוף של הסיפור", הוא מצוין בפני עצמו:
"זה לא יכול להיות הסוף
כי חסרה הכריעה על הברך
או טריקה של הדלת
ולא מפגש של עגלות באמצע השדרה"
אבל אז בא הקליפ הזה שנראה לכאורה פשוט, אבל כשמתעמקים בו מגלים את המוטיב החוזר, את הקריצה בסיום ורק אז אפשר להעריך את מורכבות ההפקה שלו:
ואגב, הקליפ יוצא לדרך ליד קולנוע ת"א, בקיר הגרפיטי המפורסם, שגם אני בעוונותיי צולמתי לפניו.
עדכון 1.2: אתם מוזמנים לתגובות, התפתח שם דיון בנושא, כולל תגובה של רועי ורנר הבמאי.
| |
I told you I was trouble
חבל על איימי ויינהאוס. נכון, את Rehab חיבבתי רק לרגע, אחרי זה הוא נמאס. אבל את Back to Black אני שומע המון ולא שבע.
הקליפ הזה מסתיים בכיתוב RIP The heart of Amy Winehouse. מישהו היה צריך להוסיף שם soon to be followed by the rest of her.
(יש שני רגעי שקט בגירסה הזו. הראשון הוא על המילה d*ck והשני הוא על המילה bl*w, אבל לא שמעתם את זה ממני. מוזר שמשדרים את זה בגלגל"צ בשעות היום.)
| |
אני לא צוחק
אני לא צוחק מול הטלויזיה, מול ספרים, עיתונים, בקולנוע. אנשים יכולים להצחיק אותי בעולם האמיתי, זה לא קורה הרבה. אם אנשים רואים איתי טלויזיה, יפעל עליי מדי פעם אפקט העדר ואפשר יהיה לשמוע אותי צוחק. גם אז, זה לא יקרה יותר מדי.
אני יודע, צחוק זה בריא וכאלה, אבל זה מה יש. לא צוחק. וזה לא שאני לא חושב שמה שאני רואה וקורא הוא לא מצחיק. אני יכול לזהות משהו כמצחיק ולא לצחוק. "סיינפלד" היה מצחיק ובכל זאת. "חברים" לא היה מצחיק. "הנרגנים" מצחיק.
גורי אלפי עומד מאחורי הסידרה "לצחוק או למות" שמשודרת ב"רשת" בשבת, עם תזוזה מוזרה בסוף השבוע האחרון ליום שישי. אולי היא עברה לשם באופן קבוע. את אלפי אני רואה כי "ככה לא מתנהגים" שלו היה טלויזיה מקורית. ב"לצחוק או למות" הוא עושה שוב מעין דוקו קומי (דוקומי?) וסוקר בכל פרק נושא כלשהו שקשור בהומור. באחד הפרקים הוא בחן את נושא ההומור בזוגיות. למשל, את הטענה שנשים לא מצחיקות. טענה שאני יכול לאשר, למעט מקרה אחד שנתקלתי בו בחיי הקצרים. הוא העלה גם את הטענה שנשים אוהבות גברים עם הומור. את זה אני עוד צריך לברר בשארית חיי.
הסידרה מצחיקה לפעמים. לא הרבה. כאמור, אני רואה אותה בעיקר בגלל שהיא בנויה נעים לעין ובגלל שהיא מקורית. בפרק שהזכרתי היה הקטע הזה עם שי אביבי. מקורי, לא? מאז ראיתי אותו עוד כמה פעמים, ככה במנותק מהפרק ומהסידרה, לפעמים הוא נראה לי מצחיק מאוד ולפעמים קצת פחות. אבל בשורה התחתונה הוא מצחיק ובכל זאת: לא צחקתי. אולי בהמשך הסידרה יהיה לאלפי גם פרק על אנשים כמוני.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
