| |
דע את היריב |
 כינוי:
בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
|
מישהו משהו
לפני שבועיים-שלושה סיפרה לי חברה סיפור יפה על דני רובס, אני עוד צריך לברר אם אני יכול לספר פה את הסיפור במלואו. כשהיא דיברה עליו, נזכרתי שהיה לי את "בדרך אל האושר" שלו. איפה הוא עכשיו?
אין לי כמעט דיסקים של מוזיקה. אני שומע רדיו, לא קונה מוזיקה לעצמי. וגם לא מוריד. נדמה לי שהדיסק הראשון שקניתי היה של היוריתמיקס, הוא עדיין פה איפשהו. אבל מה קרה לדיסק של דני רובס?
שלשום עמדתי ליד אבא שלי כשהוא דיפדף בין דיסקים של המחשב שלו. "בדרך אל האושר" הסתתר ביניהם. מיד שלפתי אותו משם, נטול עטיפה וחוברת, רק דיסק.
שמעתי אותו בדרך חזרה הביתה. הייתי אמנם צריך להגביר הרבה, אבל אם זה מרגיע מישהו - דיסקים יכולים לעבוד אחרי 18 שנים. 18 שנים... מאז הספקתי לשהות מספיק זמן באוטו כדי לשמוע אותו פעם וקצת.
אין מה להגיד, החוויה בעיקר נוסטלגית. הדיסק הזה הוציא כמה להיטים בזמנו. כולם מכירים את "איך הוא שר" (הרגע היה בגלגל"צ) ואת "בדרך אל האושר". אבל שיהיה בריא רובס, "מן החשיכה" הוא מן המשובחים. ואם הייתי יודע לקום ממקומי ולהשתולל, סביר להניח שזה היה קורה בפזמון של "מישהו משהו".
עד כאן. עתה נחזור לשידורינו הרגילים.
| |
איזור התעסוקה
מעל כביש אשדוד-ת"א, ליד תחנת הדלק "הסיירים", הולך ונבנה גשר שעל פי מיטב התמצאותי הגיאוגרפית יקשר בין נחלת יהודה בראשון לאיזור התעשיה של חולון. אולי הוא אמור להקל במשהו על העומסים של שד' משה דיין בראשון, אולי הוא סימן ראשון למחלף חדש שיקום שם, אני לא יודע.
על הגשר מופיע שלט שאומר "איזור התעסוקה של חולון מתקרב אליך". איזור התעסוקה? ממתי איזור התעשיה נקרא איזור התעסוקה? מה גם שנראה לי שהמונח המתאים צריך להיות איזור העסקה, אבל שיהיה.
נכון שאיזורי התעשיה מתרוקנים מהתעשיה הישנה וכבר לא שומעים רעשי מכונות כשמסתובבים באיזורים האלה. נכון שנתקשה להסביר לדור הבא למה הרחובות באיזורים האלה נקראים "הברזל", "הנחושת", "המנופים", "החושלים" וכו'. אלא ששינוי המושגים הוא מזויף. אנחנו עדיין פועלים שעובדים עבור בעלי ההון. אנחנו עדיין דופקים שעון. המכונות שלנו לא מרעישות יותר כי הן נקראות מחשבים. הקיוביקלס שלנו הם שדרוג קל (יש יגידו שגם זה לא) לעמדות העבודה של פעם.
סבא שלי תמיד היה שואל אותי איך במפעל. בפעמים הראשונות תיקנתי אותו, עד שהבנתי שהוא צודק. אלה לא משרדים, זו לא חברה, זה באמת מפעל. בדיוק כמו פעם.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
