לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החברה של מרפי

אין לי מושג אבל עושה רושם שמרפי, ההוא מהחוקים אוהב אותי מאוד - - אז במקום להאבק בזה או ממש לסבול, החלטתי להיות חברה שלו (איזו עוד ברירה הייתה כשהוא כל הזמן לידי). ונראה לי שמנקודת מוצא זאת אני אתחיל את היומן הראשון של חיי - הגיע הזמן קצת אחרי מומולדת 35


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2007

כן, אני שוב כאן


אין לי מושג מאין הופיע לו לפתע הצורך לכתוב. והרי כבר אמרתי שכתיבה היא לא הצד החזק שלי. ובכל זאת... קצת עידכונים:

בסביבות מרץ גיבשתי סופסוף החלטה שזה הזמן הנכון בעבורי להתחיל לבדוק איך אני עושה לי תינוק. לאחר לא מעט מחשבה והרבה למידה החלטתי שאני לא נעזרת בבנק הזרע הישראלי - - כמובן הרי אני לא גרה בארץ אז הכי עדיף כאן.

קראתי, בדקתי, חקרתי והבנתי שדרך בנק הזרע גם כאן אני לא רוצה אז פניתי לי לפורומים השונים בחיפוש אחר תורם מוכר.

לא אלאה אתכם בפרטים הקטנים ובתהליכים הרבים אבל בהחלט כן בכך שהתורם הרצוי נמצא.

שנת הלימודים הגיעה לקיצה והחלטתי שבמהלך חופשת הקייץ אני אטוס אל "המבורך", נחתום על כל החוזים הנדרשים ואעבור אזרעה. ובכן, לא לשוא אני החברה של מרפי - - גם פה הוא דפק לי את התכניות.

בדיוק כשאני מחפשת כרטיסי טיסה הגיעה ההודעה מהארץ: "אבא אובחן" - -"סרטן ריאות, יש גרורות, המצב לא טוב עדיף שתגיעי"

כמובן שבאותו היום כבר הייתי על מטוס לארץ.

אז ככה... אנחנו חמישה אחים להורים פרודים ואבא לבד.

רק בכדי שתבינו, אבא שלי הוא האדם האחרון עלי אדמות שחששתי לבריאותו. הוא בן 72 אבל נראה הרבה יותר טוב מהרבה בני 50. כל יום בקנטרי, חדר כושר, שחיה, חברים. בקיצור בריא וחזק - - חוץ מאיזה פרט שולי כמו סרטן ריאות שאם הכימו לא יעזור כנראה שלא יהיה איתנו תוך מספר שבועות.

בארץ  - - המפץ הגדול. נצמדתי לאבא 24/7 בביה"ח אני איתו, בבית אני איתו - - לא יודעת איך אבל שרדתי חודש וקצת בארץ. מה זאת אומרת איך... הרבה אהבה מחברים טובים, אי-מיילים מחבקים, מסנג'ר מהארץ ומכאן וגם אחותי, אחי וילדיהם.

ואז, כשכבר הרגשתי שאני לא יכולה יותר עם הכאב, הפחד, הדאגה והתחושה הנוראה מכל האבדון לראות את אבא מזדקן בעשור תוך חודש, לראות ולהרגיש את הכאב שלו ובתוך זה את שלי - - ולדעת שמזה... לא יוצאים.

היום אני בבית, בבית שלי בארה"ב. ואני מרגישה שעם האבחון של אבא אני מתתי. אותו האש, אותה שמחת החיים החיוך התמידי - -לא מוצאת אותם. איך לעזאזל חיים עם כל הכאב, התסכול, הפחד, הבדידות והדמעות שלא מפסיקות לזרום?

אחי אמר לי שאת התמיכה שלו הוא מקבל בבית מאישתו שהיא העוגן שלו - - וכל כך קינאתי כל כך אני זקוקה לעוגן יותר נכון לגלגל הצלה. 

מחפשת גלגל הצלה דחוף  - -

הצילו אני טובעת!!!

אהה... התינוק שלי? כנראה שיצטרך לחכות עד שאעמיד את עצמי חזרה על הרגליים....

שבוע טוב לכולכם

 

נכתב על ידי החברה של מרפי , 20/8/2007 07:17  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  החברה של מרפי

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להחברה של מרפי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על החברה של מרפי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)