"מביטה אל האופק..."

יום שישי בערב. סוף סוף אני מרגישה הקלה מסויימת מהמחלה שחליתי בה לפני שלושה ימים, וכבר חברות שלי דוחפות אותי לצאת איתן לעיר =\

השתכנעתי. שמתי את המגפיים שלי שחיכיתי במשך כל הקיץ לשים אותן ויצאנו לעיר. בדרך התקשרה אליי חברה שהכרנו בגן העיר במהלך חופשת סוכות והזמינה אותנו להצטרף אליה ולעוד כמה ידידים שלה. נפגשנו בגן העיר והיא הציגה בפנינו את הבנים. לא הופתעתי לגלות שהם רק בכתה ז', אבל גם ככה לא היה לי כוח להסתובב איתם והחלטתי לחזור הביתה. ~פוף~ התחיל לרדת מבול שתפס אותנו חשופים אליו באמצע הרחוב. דפקנו ריצה רצחנית לאורך כל הרחוב, אך עד שהצלחנו להגיעה אל מקום מחסה, הספקתי לעשות מקלחת משולשת במספר דקות אחדות =\   טוב... זה לא היה נעים במיוחד ושוב הרגשתי שהחום עלה ועלה...

בקיצור נפרדנו מהם וכשהתחלנו להתכוון לכיוון הבית, נתקלנו בחבורת ילדים סביבות כיתה ז' רצים אחרינו וצורחים בפחד;

אני: "מה קרה??"

ילדה א': "שורפים שם אנשים!!!"

חברה שלי: "איפה???"

ילדה ב': "סמוך לאולם הקולנוע".

אני: ~צוחקת~

חברה שלי: "בואו נבדוק את העניין."

~הולכות אל בית הקולנוע ורואות מלא ילדים בורכים לכיוונינו~

חברה שלי: "יש שם משהו מוזר..."

ילדה א': "אמרתי לכם".

אני: "בואו נכנס ונבדוק".

חברה שלי: ~נדחפת בין כולם ומתקדמת במהירות אל זירת הפשע~

אני: ~צועדת אחריה בספקנות~

כל השאר: ~עומדים בצד כמו פסלים~

~פוגשות ילדים שאנחנו מכירים~

אני: "מה קורה פה?"

ילד: כמה נערים זרקו על חבר שלי בקבוק אש ושרפו לו את המכנס!"

חברה שלי: "איפה הם??"

ילד: "ברחו..."

אני: ~קולטת סימני שרפה בכניסה אל הקולנוע~

חברה שלי: "ואלה, זה אמיתי..."

~שלוש ניידות משטרה מגיעות למקום ומתחילות לסרוק~

חברה שלי: ~מבחינה בחשודים~

אני: "מה קרה?"

חברה שלי: "אני חושדת בחבורת הנערים שמתרוצצים פה בסביבה"

אני: "יכול להיות..."

~לאחר חצי שעה~

המשטרה עוזבת אחרי שלא מצאה שום אשם.

אנחנו ממשיכות לחשוד בחבורת נערים מסתוריים, שחברתי נדלקה על אחד מהם ו......... 

החידה נשארה כמו שהיא... =\\\ מוזר, אה?

לילה טוב לכולם ^.^