הבטחתי שאני אשים פה סיפורים שכתבתי, ואכן אני מקיימת P=
שנת יצור: 2006
ז'אנר: הרפתקאות, אקשן, פעולה, רומנטיקה, קומדיה, פנטזיה.
התקופה בסיפור: המאה ה-19 (שנת 1800).
פרק 1
באותו ליל ירח מלא, באה לעולם תינוקת קטנה ותמימה, ביתם השלישית של המלך והמלכה ממלכת לום, הממלכה המזרחית. להפתעתם של כולם, ביום שנולדה הנסיכה הקטנה, לא התנהלו הקרבות אם הממלכה השכנה- ממלכת בלו, הממלכה המערבית. לכן, המלך והמלכה קראו לבתם 'קירה'- הקיר בין שתי הממלכות שמנה את הקרב. כבר במשך מאות שנים, שתי הממלכות האויבות נלחמות זו בזו יום אחר יום, אף על פי שכבר לא זוכרות את הסיבה לתחילת המלחמה.
~כעבור שמונה שנים~
'אבא...' קירה ניגשה אל אביה שעמד במרפסת הארמון, והביט במבט שקוע אל האופק. 'כן, ילדתי'. אביה הסתובב. 'שמעתי שיום קשה עלינו... הרבה מחיילנו נהרגו'. פניה של קירה הביעו עצב. 'אכן ילדתי. צבא האויב פלש לשטחנו ותקף אותנו בהפתעה'. המלך נאנח בכבדות, דבר שהעציב את קירה עוד יותר. 'אבא... למה אנחנו נלחמים אם הממלכה השניה... למה בעצם המלחמה התחילה?' שאלה קירה בסקרנות שאלה שעניינה אותה כבר הרבה זמן. פניו של אביה נראו מופתעות משאלתה 'המלחמה הזאת התחילה לפני מאות שנה... אנחנו כבר לא זוכרים את הסיבה לתחילתה... וגם למי זה אכפת בכלל?!' זלזל המלך. 'לי!' קראה קירה ועזבה בריצה אל חדרה.
~למחרת~
'קירה...' אחותה הגדולה לילה דפקה בדלת חדרה. 'כן...' קירה הניחה את נוצת הכתיבה שלה בתוך הדיו וניגשה אל אחותה. 'את זוכרת שיש לך שיעור אצולה עכשיו?' שאלה אחותה בקפדנות.'שיעור אצולה...' קירה עיקמה את פרצופה. 'אני מחליפה בגדים ובאה...' קירה חזרה באי רצון אל חדרה. 'שיעור אצולה... אני שונאת שיעורי אצולה!' קירה התיישבה בכעס על הכיסא שעמד ליד השולחן, וחקרה בענייה את הציור שציירה. בציור הייתה מצויירת ילדה בעלת מראה קרבי, האוחזת בחרב ומביטה אל השמיים. קירה החליפה בגדים וניגשה אל השיעור. לאחר תום השיעור, קירה יצאה לבדה אל המסדרון העכור ביותר של הארמון, המסדרון שהוריה מעולם לא הרשו לה להכנס אליו. 'אולי כאן אני ימצאה רמז כל שהוא, על הסיבה לתחילת המלחמה...' היא חשבה לעצמה, בזמן שהתחילה לצעוד לאורכו. בצידי המסדרון נראו שריונות חלודים של אבירים. לחלק הייתה חסרה רגל, חלק היו חסרי ידיים כלל וחלקם היו מפוזרים בחתיכות על הרצפה. 'איזה מקום מוזר...' קירה מלמלה לעצמה בחשש בעודה אוחזת בחוזקה בבית הנר הקטן העשוי מעץ. במהרה קירה הגיעה אל קצה המסדרון, והבחינה בדלת מוזרה שיצאה מתוך קיר. היא התקרבה בחשש אל הדלת והבחינה במפתחות התלויים לידה. קירה הכניסה את המפתחות לתוך מנעול הדלת, וסובבה אותם בעדינות. הדלת נפתחה באיטיות וקירה נכנסה פנימה. זה היה חדר אפל ומוזנח, וריח של עובש בקע ממנו. 'כל כך מגעיל כאן...' קירה סתמה את עפה בעזרת ידה. היא נעמדה במרכז החדר והביטה סביבה. היו שם הרבה רהיטי עץ ישנים וחתיכות שריון היו זרוקות בכל עבר. 'כנראה שטעיתי... אין פה שום רמז'. קירה נאנחה בייאוש, ופנתה אל היציאה. פתאום, אור חזק בקע מאחורי גבה. קירה הסתובבה בבהלה, אך לא הבחינה בדבר. 'זה רק פרי דמיוני'. היא הרגיעה את עצמה ופנתה שוב לכיוון היציאה מן החדר. קירה הייתה כבר בפתח הדלת כשלפתע, הדלת נסגרה בטריקה אל מול פרצופה. היא ניסתה בכל כוחה לפתוח אותה, אך ללא הצלחה. 'מה קורה פה??' היא צעקה בייאוש, ואד קולה נשמע מבין קירותיו הבלויים של החדר. קירה הבחינה שוב באור המוזר, אך בכמות קטנה יותר הבוקע מקצה החדר. כל גופה התחיל לרעוד, עד שלא יכלה לזוז כלל. לאחר כמה שניות האור המסתורי נעלם, וקירה התחילה להתקרב באיטיות ובחשש צעד- צעד לעבר מקור האור המוזר. במהרה, הבחינה קירה בדלת עץ קטנה השקוע בתוך הרצפה. היא התקופפה לעברה ומשכה אותה בכל כוחה, עד שהוציאה אותה מצירייה, ונפלה יחד איתה אל הרצפה. כשהתרוממה, ראתה קירה מדרגות עץ מוזרות המובילות אל תוך האדמה. היא התקרבה אל הפתח, והתחילה לרדת במדרגות כלפי מטה. אם כל צעד שעשתה, נשמע חריקה מחרישת אוזניים מתוך מדרגות העץ הישנות. קירה הגיעה אל התחתית, וענייה כמעט יצאו מחוריהן מרוב הפתעה ' זה... זה... אני לא מאמינה!!!' לפני שקירה הספיקה להוציא עוד מילה מפיה, היא מצאה את עצמה שכובה על הקרקע, וגופה מלא סריטות קטנות הנוטפות דם.
המשך יבוא...
מקווה שאהבתם ו... מחכה לתגובות P=
כינוי:
הנסיכהמאמריקהXD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
