לא הרבה השתנה, אם לומר את האמת. אני לא זוכרת מתי זה התחיל, אולי זה מעולם לא היה אחרת. מעגלים מסתובבים, חוזרים על עצמם, שוב ושוב והימים מתקצרים ומתארכים בקצב מסחרר. כבר אוקטובר, חודש הלידה והמוות. הכל יצא בתחילת החודש הפעם אז יש שבועיים חופשיים ממועדים. שנה שלישית שלי בתור סטודנטית, אותה התחושה שלפני מהולה, הפעם, בשפיות. אני חושבת שיהיה לי טוב לגור לבד. אני מקווה שיהיה לי.

אף פעם לא הייתי טובה בלשחרר, ולתת לזיכרונות שלי מכן ללכת זה נורא ואיום. ידעתי שהקיום שלכן בי תופס מקום רחב אבל האמנתי שהצלחתי לשמור את זה תחת שליטה. זה לא שטעיתי לחלוטין, אבל לא שמתי לב איך כל השנים האחרונות היו שלובות בכן וזה מתסכל. זה לא שמשהו נגמר, אך אני לא יכולה לתת לזה להשאיר אותי תקועה במקום. תמיד היה לי הרגל לרדוף אחרי הדברים הלא נכונים.

הגיע הזמן

לרדוף

אחרי

מציאת מטרות.

בסך הכל 

אין לי על מה להתלונן

ובכל זאת

כל מה שאוכל לעשות הוא לסיים את מה שהתחלתי.

אם כבר

בחרתי שביל

כדי שאדבוק בו,

אולי עוד אפשר

להפתיע אותי

ובכל אופן אני

שונאת לוותר.

-

לפני עשר דקות נגמר יום הולדת תשע לבלוג.

מזל טוב חבר יקר, עד מאה ועשרים.