קשה לי לבטא את עצמי...
אני לא מצליחה לדבר על הדברים שאני חושבת אליהם. אני לא יכולה להסביר מה אני מרגישה.
אני לא יודעת מה לא בסדר אצלי. ואני לא יודעת למה זה הכל ככה.
קשה לי להבין את עצמי, או לסדר את הכל בראש. אני שונאת את זה.
הכל הישתנה אצלי כל כך מהר בלי ששמתי לב בכלל, וקשה לי לעקל את הכל ביחד.
אני מרגישה מנותקת מעצמי. ואני כל כך כועסת על הכל ,אני לא יודעת לאן להוציא את כל זה.
אני לא מבינה יותר מידי דברים. ואני מפחדת מזה שיקח לי הרבה זמן להבין.
אני כועסת בעיקר על עצמי על זה שאני לא עומדת בציפיות שלי. ואני לא יודעת בשביל מה כל זה.
נימאס לי לשים זין על הכל כי בסופו של דבר אני שמה זין על עצמי, ונימאס לי.
אני מרגישה כל כך מפגרת, וכל כך קטנה בעולם הזה. ואני שונאת את זה.
אין לי כח להיתמודד אם הכל, ואני כל כך רוצה לבירוח מהכל. ואני יודעת שהמציאות לא מאפשרת את זה.
אני לא מבינה למה כל כך ליכתוב את הכל כאן עכשיו, כשאני לבד. וכל כך קשה לספר את זה למישו שבאמת רוצה לדעת על זה.
אני מרגישה שזה פשוט לא חשוב מספיק. שזה דפוק.
אני שונאת את כל המצב הזה.
ואני דפוקה כי יש לי הכל, וקשה להעריך את זה.אבל צריך.ואני פשוט לא עושה את זה. כי אני דפוקה.
אני מרגישה שיש לי הכל אבל אני מאבדת את עצמי.ואני יודעת שמשו לא בסדר. אבל אני לא יודעת מה.
ונימאס לי מיזה שאני לא יודעת כלום! ואני רוצה תשובות.
אני רוצה לברוח למקום שבו לא יהיו דאגות. ואני לא אכעס על עצמי יותר. כי אני לא אצתרך.
אין מקום כזה ואי אפשר ליברוח מכלום. צריך להתמודד אם הכל כמו שהוא. צריך להפסיק לישנוא את עצמי כל כך.
יהיה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
