טוב ... זה מכתב שנשלח ... מי שמכיר אותי יכול לשאול בפרטי אני לא רוצה לפרסם כאן למי ...

למרות שזה מכתב זה עדין יצירה אמונותית ...

יאלה תזרימו תגובות

דממה שפעפעה לאוויר, חונקת כול אושר, יופי או שמחה. דממה של מוות שעוטפת, את חיי.

שניה אחת כאן ושנייה אחת הוא אי שם באינסופיות.

מאבדת את עצמי, בידיעה שאני לא רוצה לחיות בלעדיך.

מוצאת את עצמי מחדש ברגע בו אני בלעדיך בסוף הדרך. הלכתי לאיבוד בדרכי ואתה אתה לא הייתה שם בסופה, הלכתי לאיבוד בדרכי ואת עצמי מצאתי.

מישהו שהיה שם בדרך , פיתח את תקוותי לעתיד טוב יותר , מושלם יותר, יותר שלי משלך. אך גם אותו רצחת במילותיך.

אני בלעדיך עכשיו הולכת בדרכי שמצאתי בכוחות עצמי, אתה לא הייתה בסופה של חלקה הראשון של מסעי לחיי.

העדפת לחפש אחר האני האחרת מי שרצית שאני יהיה.

כול אחד מאיתנו הלך לדרכו שלו , אני יהיה מאושרת בדרכי שלי בתקווה שאותך לא הראה יותר לעולם. אני לא כועסת על הייאוש שהיה לי איתך אני לא כועסת על חוסר תקווה שליוה כול יום בו היינו ביחד, אני לא כועסת כי אין טעם , אתה הייתה שם כצל וליוותה אותי אולי ברגעים המייאשים ביותר.

אני רק אוכל לומר שאהבתי אותך בכול רגע בו היינו ביחד, אהבתי כמו שרק אני יכולה לאהוב את המוות, צחקתי כשהיו אחד מאותם רגעים מאושרים, ובכיתי כול כך הרבה פעמים.

אוי האהבה שיכולה להכאיב ללב , בקרוב אומר לך ביי ואני מקווה שהפעם לתמיד , דרכינו צריכות להיפרד, לא הייתה בחלקה הראשון של דרכי , אלה רק בקטע מעבר של חיי ,אחר לדרך החדשה בא אני הולכת אני לא רוצה שתהיה, אני הלך בה לבדי , ואולי גם לא .

לאמין בעצמי זה כול מה שאני צריכה . להאמין בעצמי שגם בדרך הזאת הגיע לסופה. בדיוק כמו בדרך בה הלכנו שנינו.

אין יותר את דממת המוות שסבבי , האי ודאות שהקיף אותי כול כך הרבה פעמים בהם היינו ביחד , לא זהו לא מכיר שכדי לשלם על האהבה.

בדרכי החדשה אולי הפגוש אחדים שהם כמוך , אך אין יותר פחד בליבי ... לא כשאני יודעת מי אתה ומה לצפות מדמותך .

דרכי המסוכנת בה אני הולכת ללכת , לא איני צריכה את הליווי שלך עכשיו בעתיד רק שתניח לי ללכת בדרכי, בה אני אבחר ואוהב ללכת.

לא להתראות לך, לא איני יכולה לכתוב יקר שלי , אתה אינך כזה , ביי לך ולא להתראות כי איני רוצה לראות אותך בעתיד לא הקרוב ולא הרחוק .

ממני לילו .

אני החלום לנצח להיות שם בצד של האושר בצד שבו הכול שמח.