חומות, נוצות ונצנצים
דראג קינג ירושלמית, מנסה למצוא שקט, כמו לא היתה צרימה בנוף המטופח, כמו ראתה כף יד בתוך אגרוף הזעם, כמו אלומת האור הנה מצאה אותה ("היי שקטה"- רחל שפירא) |
| 8/2007
 אינסומניה
Insomnia please release me and let me dream of
Makin' mad love to my girl on the heath
Tearin' off tights with my teeth
But there's no release, no peace
I toss and turn without cease
Like a curse, open my eyes and rise like yeast
At least a couple of weeks
Since I last slept, kept takin' sleepers
But now I keep myself pepped
Deeper still, that night I write by candle light
I find insight, fundamental movement, uh
So when it's black this insomniac take an original tack
Keep the beast in my nature under ceaseless attack
I gets no sleep
I can't get no sleep"
Faithless - Insomnia
גרררר.
שעות של התהפכויות.
התהפכתי. והתהפכתי. וספרתי וספרתי.
אני חושבת שאנקה את הבית תיכף.
כוסאמק. רוצה לישון, אין שינה.
כוסאמאמאמק.
יכולתי לקחת כדור שינה.
זה רק יעשה אותי מרוחה כל היום מחר. כלומר היום. אין לי זמן לזה.
אני תיכף אלך להתחיל לנקות, לכבס, לשטוף, לשאוב.
אחרי זה בטח ארדם.
אולי הבלאגן זה מה שעושה לי לא לישון.
אולי זה שהמיטה מרגישה זרה בלעדיו. לא, לא זרה, סתם ריקה.
אולי זה שהוא לא כאן כבר שבועיים. אולי זה שהוא חוזר בעוד שבוע.
הכל ספקולציות.
אני רוצה לישון.
בלי ספקולציות. פשוט לישון.
אם הייתי יכולה להביא ביד, הייתי עושה את זה. אבל הגעגועים גומרים לי את זה בשניה. קשה לגמור עם דמעות בעיניים. כאילו, ניסיתי, זה רק השאיר אותי חרמנית ועצובה. הוא חוזר עוד שבוע, אני יודעת. אבל הוא חסר לי נורא.
[לו הייתי גבר זה היה טכני מספיק כדי להצליח להרגיע אותי. נשים לא עובדות כל כך פשוט.]
הייתי הורגת בשביל חמש שעות שינה עכשיו. חמש. זה כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להתעורר כשהוא כבר כאן.
לידי.
[הסנפתי היום את הבגדים שלו, דפוקה שכמוני]
שונאת שהבית ריק כשאני חוזרת. שונאת שונאת שונאת.
כלומר, אני אוהבת שזה קורה ליממה. שתיים מקסימום. אז זה כמו טיול שנתי כזה, או סתם זמן לעצמי.
אבל זה יותר מדי.
קצת מפחיד שזה יותר מדי. אולי זה לא בדיוק בריא.
כאילו, אפשר להתמודד עם זה, זה לא שלא. אבל אני, השינה הולכת לי בקלות. לא בקלות אני מכבה את עצמי לישון גם ככה (תמיד נדמה לי שאני מפסידה משהו בשינה), ורק השירות הצבאי הביא איתו את ההנאה מלישון. לא ידעתי שזה כזה כיף עד שפתאום חסרו לי תמיד משהו כמו מיליון שעות שינה. ככה זה כשאת גם מורה וגם מפקדת של טירונים, ביחד. זה אומר שאת ישנה אולי שעתיים בלילה במשך שנתיים.
ועכשיו? לא מפחדת להפסיד.
סתם המוח לא מתכבה. טוחן מחשבות ותסכולים. על נאמברים שאני תקועה איתם. על זה שאני רוצה לחזור לרקוד וצריכה לברר איך איפה כמה למה. על נעלי הריקוד שאני חייבת לקנות.
על הטייטס שכבר מזמן היה צריך לקנות.
עליו. על איך המשקל שלו לידי בלילה ואיך היד שלו מרגישה כשהיא מתכרבלת בתוך היד שלי.
זה עושה לחייך. אבל שינה לא יוצאת מזה.
אני מניחה שלא אנקה, המבט מתחיל להטשטש.
אולי אנסה שוב לישון.
געגועים ואינסומניה. שילוב רע, בייחוד עם פרפורמרית מתוסכלת.
רציתי לתת סיום דרמטי. אין לי כוח לסיומים דרמטיים.
עייף לי.
| |
ריח של פרידה
יש לזה ריח. מאפרות מלאות.
או אקונומיקה, לחילופין.
או אפילו שמפו, בריח מסויים, שהוא אהב.
או סתם האוויר של נחלאות.
וטעם. טעם של סנדוויץ' מהמקרר.
ושקט. המכשיר הענתיקה שלי שקט לחלוטין.
ומוזיקה עצובה אבל קצבית ברקע. משהו על לבד והרבה אלקטרוני מסביב, או אייטיז, או תופים.
ולטבוע בעבודה. כל עבודה. כל הזמן. לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב.
וברגע שחושבים זה כמו השיר ההוא, מרנט. זה מין כאב חד חד חד חד חד. של שניה. החיים בלעדיו עכשיו.
ולשנוא. ולכעוס. ולחשוב כמה טוב שנגמר. ולהישבר שניה אחר כך מהבכי והגעגוע.
ולא לאכול. או לבלוס פתאום בבת אחת, לנסות למלא את הריק בטעם כלשהו.
ולא לישון. 36 שעות בין שינה לשינה.
וסמים. או אלכוהול. ולשכוח את התרופות של הסכרת.
ולהעמיד פנים שהכל קליל, ולהיות צינית ומרירה כשחופרים טיפה.
ולעשן. המון המון. קופסא וחצי שתיים ליממה. קשה לדבר בימים של ממש, כאלה שיש להם לילה, כשלא ישנים כמעט.
זה היה השבוע הזה.
לא, לא נפרדנו. זה רק הפחד מדבר.
הוא בחו"ל.
אני קיבלתי את ההדגמה למה יקרה אם.
לו היינו נפרדים היו מצטרפות לרשימת המכולת הזו גם חיפושי זיונים, וידיעה שזה לא הולך עם מבט מיואש בעיניים.
וכמובן, גם לחפש דירה, או מחסה. כי ההורים לא אופציה, והדירה שלו.
ולהוריד את הטבעת מהיד.
מפחיד. לאללה.
האבן שהיתה בטבעת שלי נפלה השבוע. כמו להכעיס.
הוא רק בחו"ל והוא חוזר עוד שבועיים. ואני עדיין מרגישה את זה, מריחה את זה. מפחדת פחד מוות.
הוא היה אומר שאני סתם אוכלת סרטים. אני אומרת שהוא בטח צודק. אבל עדיין, קיבלתי הצגה קטנה של מה יהיה אם.
ולא יהיה טוב בכלל.
שיחזור כבר.
שלא אצטרך להריח את זה יותר.
ענת
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
