סיכום בנושא קבוצה: מנהיגות, קבלת החלטות בקבוצה

(כולל את המחקרים של ביילס, וויט וסטונר).

א. מהי מנהיגות?

מנהיגות היא תופעה המעוגנת בהקשר של יחסים בין חברי הקבוצה.

המונח מנהיגות מתיחס  להפעלה של כוח, שליטה, השפעה, של אדם אחד על שאר החברים, כך שיצייתו לרצונו, להחלטותיו וינהגו עפ"י עמדותיו.

ניתן להגדיר מנהיגות כצורה של השפעה על הזולת ומניעת השפעה של אחרים.

ב. מקורות הכוח של המנהיג

החוקרים פרנץ' ורייבן  זיהו חמישה מקורות מהם שואב היחיד את כוחו:

1.      כוח השכר –  היכולת להעניק תגמולים או חיזוקים חיוביים חומריים או לא חומריים כדי לעורר שינוי בהתנהגות חברי הקבוצה. לאנשים אשר ברשותם משאבים נחשקים כמו כסף, כבוד, זכויות יתר, רכוש, הטבות  שונות, יש כוח רב יותר מאשר לאלה שאין בבעלותם משאבים.

2.      כוח הזיקה – יכולתו של המנהיג להשפיע על האחרים נובעת מיחס מיוחד של חיבה, הערצה, או הזדהות, אשר חשים החברים כלפיו. חברי הקבוצה, מתוך שאיפה לרצות, להידמות, ולהתקרב למנהיג מחקים אותו ומשתדלים לפעול כפי שלדעתם היה רוצה שיפעלו.

3.      כוח הכפיה – היכולת לאיים ולהעניש בפועל. האפשרות להכריח את החברים, אפילו בניגוד לרצונם לפעול עפ"י רצונו והוראותיו.

4.      כוח לגיטימי/חוקי – הסמכות החוקית שנתנה ע"י הקולקטיב מתוך הסכמה חברתית בדבר הזכות שיש לבעלי עמדה או תפקיד מוגדר.

5.      כוח המומחיות – יכולת השפעה הנובעת מידע רב וממומחיות המיוחסת לאנשים מסוימים בצדק ושלא בצדק.

ג. מיהו המנהיג – גישות תיאורטיות

המחקר העוסק במנהיגות עבר התפתחויות היסטוריות מענינות.

בתחילה התבסס על הנחה שאנשים מסוימים נולדו בעלי תכונות מיוחדות אשר הפכו אותם למנהיגים . לכן עסק המחקר בנסיון לזהות את התכונות המאפיינות מנהיג. מאוחר יותר התמקד המחקר במצבים בהם שרויה הקבוצה, הצרכים והמטרות כמשפיעים על החירת המנהיג. לבסוף התפתחה גישה המתמקדת באינטראקציה שבין מצב הקבוצה למאפייני המנהיג.

מבחינים בין הסבר פנימי אשר על פיו המקור של המנהיגות הוא בפנימיותו של אדם מסוים, לעומת הסבר חיצוני אשר על פיו המקור למנהיגות הוא בסביבה החיצונית ובנסיבות.

1. גישת התכונות/תיאורית "האדם הדגול"

לתיאוריה זו שתי הנחות:

        א.        המנהיג הוא בעל תכונות מולדות יוצאות דופן או בעל רקע ייחודי ההופך אותו לשונה במובן החיובי משאר החברים בקבוצה.

         ב.         מנהיגות היא תכונה כוללת. מי שנחן בה יהווה מנהיג בכל זמן, נסיבות, ומקום.

על סמך הנחות אלה נערכו מחקרים בהם נותחו דמויות ידועות של מנהיגים מן ההיסטוריה, בנסיון לזהות ולהגדיר את התכונות המשותפות להם אשר הפכו אותם למנהיגים.

נמצאו הוכחות אמפיריות אך ורק ל-2 תכונות הקשורות למנהיגות:

אינטליגנציה וכושר דיבור. נמצא שהמנהיג מעט יותר אינטליגנטי מהשאר.

כמו כן נמצא שהאדם הדברן ביותר נתפס כמנהיג. בנוסף, גם תכונות כמו אסרטיביות, דומיננטיות, בטחון עצמי, רגישות במערכות יחסים בין אישיים, וסתגלנות מתקשרות למנהיגות. בכל מקרה הקשרים שנמצאו היו חלשים ולא חד משמעיים.

תכונה נוספת המקושרת למנהיג היא כאריזמה – מעין משיכה מגנטית שגורמת לאנשים לרצות להימצא בקרבת המנהיג ולפעול עפ"י רצונו.

2. הגישה המצבית

מתיחסת למנהיג כאל תוצר ותוצאה של נסיבות חברתיות וסביבתיות בהן שרויה הקבוצה. בנסיבות שונות נראה עליה של טיפוסי מנהיגים שונים, בהתאם לצרכים ולמטרות של הקבוצה.

שינויים בנסיבות החיים – כלכליים, בטחוניים, אקלימיים, מביאים בעקבותיהם התחלפות של המנהיגות, בהתאם לצרכים ולנסיבות.

על פי גישה זו לא התכונות של האדם הופכות אותו למנהיג אלא התפקיד שהוא ממלא או עשוי למלא עבור הקבוצה.

ד. מנהיגות, סמכות וכאריזמה עפ"י מקס ובר

הסוציולוג מקס ובר נתח את התופעה של מנהיגות כחלק מן הארגון והסדר החברתי.  הסמכותת מתפתחת ומתגבשת מתוך תהליך של הגדרת מצב חברתית ואמונה של היחידים שצריך להתקיים סדר חברתי.

האדם אשר בידיו נמצאת סמכות מכוון את פעולתו עפ"י העקרונות של הסדר החברתי המוסכם.

ובר מבחין בין שלוש צורות ומקורות של סמכות:

1.      סמכות מסורתית – מאפיינת חברות מסורתיות בהן מתקיימת אמונה בדבר זכויות וכישורים של יחידים להנהיג את הקולקטיב. היכולות והזכויות האלה של יחידים מתבססים על קדושה ובחירה של אנשים בידי כוחות על אנושיים כמו אלוהות או אלים אשר הולידו או הכשירו אותם להנהיג.  סמכותית מסורתית נמצאת במשטרים מלוכניים בהם ההנהגה מועברת בתורשה מאב לבן או בשבטים ושושלות משפחתיות.

2.      סמכות רציונלית מאפיינת חברות מודרניות ונשענת על עקרונות וחוקים כתובים המסדירים ומגבילים סמכות של בעלי תפקידים להנהיג.

3.      סמכות כריזמטית נשענת על כח משיכה, מגנטיות של בודדים הנתפסים ע"י החברים כבעלי תכונות יוצאות דופן וכבעלי חזון לעתיד.

    המנהיג הכאריזמטי תלוי בנאמנות ובתמיכה של אוהדיו המצייתים לו

    כל עוד הוא מצליח להוכיח ולהוביל להישגים ולמטרות..

ה. סוגי מנהיגות

ניתן לערוך הבחנות בין סגנונות וטיפוסי מנהיגות עפ"י כמה מדדים.

ה1. מיון מנהיגים עפ"י מקור הלגיטימציה של הסמכות:

1. מנהיג פורמלי

זהו מנהיג אשר מתמנה לתפקיד על סמך חוקים/נוהלים/תקנות כתובות ע"י איזה שהוא גורם או מוסד שהוסמך למנות אותו לתפקיד.

למשל: ראש עיר מתמנה לתפקידו על סמך תוצאה של בחירות לראשות העיר אשר מתקיימות עפ"י החוק והתקנות של משרד הפנים אחת לחמש שנים.

סמכויותיו מוגדרות בחוק וגם מוגבלות עפ"י החוק. ישנן פעולות שהוא רשאי לבצע והחלטות שמותר לו לקבל, וישנן פעולות החורגות מסמכותו והוא מנוע מלבצע אותן.

משך מנהיגותו גם הוא מוגבל עפ"י החוק, ובבוא הזמן, כשיפסיק לשמש בתפקיד, תשללנה ממנו כל הסמכויות שהוענקו לו רשמית.

2. מנהיג בלתי פורמלי

זהו מנהיג אשר פועל ומוביל את הקבוצה מכיוון שחברי הקבוצה רוצים בו כמנהיג.. יתכן שהם מעריכים אותו או מחבבים אותו אולי אישיותו מקרינה בטחון והם סומכים עליו.

מנהיג בלתי פורמלי אינו מתמנה באופן רשמי לתפקידו וסמכותו אינה נשענת על נוהלים כתובים אלא על הכרה ורצון של חברי הקבוצה. למשל – מי שמשמש כמנהיג של כנופיה או חבורת רחוב.

לפעמים מצטרפים שני האפיונים של המנהיג הבלתי פורמלי והפורמלי לאדם אחד.

יתכן שפעיל בועד ההורים יתחיל כבלתי פורמלי ומאוחר יותר ייבחר לעמוד בראש ועד ההורים העירוני ואז יהיה בו זמנית גם בעל סמכות פורמלית. לפעמים שאותה קבוצה נמצא שני מנהיגים-האחד פורמלי ושני בלתי פורמלי כפי שראינו בסרט "אחד משלנו".

ה2. מיון מנהיגים עפ"י תחום הפעולה שלהם:

1. מנהיג משימתי

פועל להשגת המשימות והמטרות של הקבוצה. הוא מתמקד בצרכים האינסטרומנטליים של הקבוצה, נוטל יוזמה, מעלה רעיונות, מארגן את החברים לפעולה מתואמת שתקדם את הקבוצה להשגת היעדים והטרות העומדות לפניה.

2. מנהיג חברתי

פועל למען אוירה טובה בקבוצה. מתמקד ביחסים שבין החברים, מכוון יותר לטיפוח ופיתוח הקשרים הטובים ויחסי הגומלין ההדדיים שבין החברים.  מתקהוא אינו עוסק בביצוע מטלות ומספק מענה לצרכים הרגשיים האקספרסיביים של

ו. מיון עפ"י סגנון ההנהגה

סגנון ההנהגה מתיחס למידה בה המנהיג נוהג לשתף, לערב, להתיעץ, לקבל, דעות ורעיונות של חברי הקבוצה. למידה בה הם שותפים לתהליכי קבלת החלטות וארגון הפעולה וביצועה.. הסגנונות הנפוצים ביותר הם הסמכותי והדמוקרטי.

המנהיג הסמכותי:

המאפיינים ההתנהגותיים הבולטים ביותר של הסגנון הסמכותי מתבטאים בריכוזיות של הסמכות בידי אדם אחד הממוקם במרכז הקבוצה. התקשורת בין החברים מתבצעת דרכו. קביעת המדיניות של הקבוצה, דרכי הפעולה, חלוקת התפקידים והמטלות בין החברים, המידע והפצתו, קבלת החלטות, נקיטת עמדה, הכל מרוכז בידי המנהיג.

הוא עצמו עינו משתתף באופן פעיל ביצוע המטלות אלא אם יש צורך בהדגמה. הוא צופה ומשגיח מלמעלה, ובעת הצורך מחלק שבחים או נזיפות באופן אישי לחברים.

המנהיג הדמוקרטי:

המנהיג הדמוקרטי משתדל לשתף ולערב את שאר החברים בקבוצה בכל פעולותיו.

הוא משתף אותם בקביעת המטרות ובאחריות לביצוע. הוא נותן להם חופש לקבל החלטות, מרבה בדיונים, מתחשב בדעותיהם, מספק מידע, אמצעים, וחומרים לביצוע העבודה הנדרשת, מעודד יחסים ביןניהם, פועל להפגת מתחים, מתאם ומזרז את פעולות הקבוצה שבעצם אינה תלויה בו. הוא מגיב ונותן משוב לעתים נדירות מבלי לבקר או להעריך.

המנהיג ה"בלתי מתערב"

המנהיג הבלתי מתערב אינו נוקט יוזמה ואינו מתערב ביוזמתו בפועל לא בקבלת ההחלטות, לא בתכנון ולא בביצוע. גם לא בהתפתחות או אי-התפתחות של יחסים חברתיים. הוא מספק חומרים לביצוע העבודה, מביע נכונות ליעץ במידה וחברי הקבוצה פונים אליו,. הוא אינו מעביר ביקורת כלשהיא לא לחיוב ולא לשלילה.

ההבדלים בין שלושת סגנונות המנהיגות מתבטא גם בדפוסי התקשורת שבין החברים בקבוצה. בקבוצה בה מנהיג סמכותי נמצא דפוס תקשורת ריכוזי .

בקבוצה בה המנהיג דמוקרטי או בלתי מתערב נמצא דפוסי תקשורת ביזוריים בהם המידע זורם בין החברים ולא בהכרח באמצעות המנהיג.

גם האוירה השוררת בשבוצה מושפעת מסגנון המנהיגות וכנראה גם האופן בו מתפקדת הקבוצה, מידת היעילות שלה בהשגת המטרות ומילוי המשימות, מושפעים מאופי המנהיגות.

ההבדלים בין שלושת סגנונות המנהיגות נבדקו ע"י שני חוקריםאשר בדקו והגדירו את אופי המנהיגות והשפעתה על האוירה בקבוצה.

כמו כן נבההשפעה של שלושת סוגי המנהיגות על התנהגות החברים בקבוצה.

ליפיט וויט

שאלת המחקר: האם התנהגות החברים בקבוצה מושפעת מסגנון המנהיגות ?

השערת המחקר: יש קשר בין סוג המנהיגות והאוירה בקבוצה לבין האופן בו מנהגים

                      ופועלים החברים בקבוצה.

משתנה בלתי תלוי: סגנון המנהיגות (סמכותי/דמוקרטי/בלתי מתערב)

משתנה תלוי:        התנהגות החברים בקבוצה.

שיטת המחקר:     ניסוי אשר במהלכו "הושתלו" ב-4 קבוצות של ילדים בגיל 10 מדריכים

                        שפעלו כל אחד בסגנון אחר. כל קבוצה נחשפה לכל אחד משלושת

                        טיפוסי המנהיגים למשך 6 שבועות.

הנבדקים:         4 קבוצות של ילדים בגיל 10 אשר שהו פעלו בביה"ס בשעות שלאחר

                     הלימודים ועסקו בפעילות חוגית כמו מלאכת יד, וכד'.

כלי המחקר:       החוקרים בצעו תצפיות על התנהגות הילדים בקבוצה תחת הנהגת

                      המדריכים בסגנונות השונים וגם ראיונות עם הילדים והוריהם.

מסקנות המחקר:

1.לסגנון המנהיגות ולאוירה בקבוצה ישנןה שלכות והשפעות הן על האוירה בקבוצה והן על    

   התנהגות של החברים בה.

2. התפוקה והיעילות הגבוהים ביותר כאשר המנהיג סמכותי. אבל גם מידת הרגשות שליליים של

    כעס, אכזבה, ותוקפנות הכי גבוהים.

3. התפוקה והיעילות פחות גבוהית כאשר המנהיג דמוקרטי, אבל המוטיבציה לעבודה, שביעות

    הרצון, המקוריות והיצירתיות, התודעה הקבוצתית וגילויי החברות הגבוהים ביותר.

4. הסגנון שנמצא הכי פחות יעיל הן מבחינת התפוקה והן מבחינת הרגשות והיחסים בין הילדים

   היה הסגנון הבלתי מתערב.