"When words fail-MUSIC speaks"

פעם פגשתם את הדחייה?

לפעמים היא רק בראש,בדמיון.לפעמים היא די מציאותית...

שלי נמצאת בין לבין.

אני פוגשת אותה מפעם לפעם.מי שמכיר בינינו הוא דווקא חבר שלי מזה שנה ושבע.האחד שדווקא לא אמור לספק לי אותה לא באופן דמיוני וגם לא מציאותי.

כשאני רוצה והוא לא.סוג של פגיעה באגו הייתי אומרת.

אז דמעות קצת עולות בעיניים והפה מתאמץ ללבוש חצי חיוך וגם הוא קצת מזוייף בהתחשב בנסיבות.

אז אני שוכבת שרועה על המיטה,מגלה שרצונותיי הם השניים בטבלה להתגשם..כי בכל מה שנוגע בנושא המדובר שלו תמיד נמצאים ראשונים.

ואיך הוא-זה שטוען שרואה תמיד מה אני מרגישה,רואה רק את הבחוץ שנפגע ולא את הבפנים.

נו מילא...דוגמנית אף פעם לא הייתי וכנראה שגם לא אהיה.

ואוו,איזה כיף.

סוף סוף אמרתי לך את מה שאני חושבת על הכל,הפסקתי להחזיק בבטן ולאכול את עצמי מבפנים.

ואמרתי עד הסוף,ולא קיבלתי את התשובות שלך כלגיטמיות עד שהן באמת הפכו לכאלה עבורי.

יופי.זה עליה במדרגה ביחסים,מעכשיו משהו הולך להשתפר.

ואפילו אם זה חשיבתי,ואפילו אם יקח זמן עד שזה יהפוך למעשי שכזה.

עכשיו יש לי סבלנות.כי אני יודעת שזה יקרה.

התחלתי ללמוד נהיגהD:

עשיתי כבר 10 שיעורים,ולשבוע הקרוב קבועים לי עוד 4.

אני הולכת לתקתק את זה,עד היומולדת שלי(אהמ חודש בדיוק מהיום אהמ) אני מסיימת.

כל כך בא לי כבררררר.לנהוג בכוחות עצמי ולהפסיק לסנג'ר את אמא שתיקח אותי את הנסיעות הארוכות עד לחברים הרחוקים.

החופש הזה עבר לי מהר מדי,אני כזאת חננה שעשיתי חצי מהזמן שיעורים..וחצי מהזמן הייתי איתו,כמו תמיד.

אפילו לא הספקתי להשלים שעות שינה,לישון לילה ארוך וטוב כזה..מינימום 100 שעות שינה בלילה,משהו איכותי.

ועכשיו אטרף של לימודים עד פאקינג חנוכה.

למה אני בכלל כותבת פה?

הכל בגללך,ספיר.

מאיה.