סבא שלי היום ב8 וחצי בבוקר נפטר מקריסת מערכות שנוצרו בגלל התקף לב שקט.
(שהגוף לא מראה. יש אנשים שיש להם את זה ולסבא שלי זה היה.).
סבא שלי היה הבן אדם שהכי אהבתי בעולם! ועכשיו העולם לכח לי אותו!
סבא שלי היה אחד מהאנשים הכי חשובים בנס ציונה. עכשיו אני רואה כאילו נס ציונה כולה מתה איתו.
הוא היה כל כך נדיב, כל כך טוב, פשוט איש יקר! מלך העולם! כל מי שהכיר אותו אמר את זה! ואני לא אומרת את זה בגלל שאני הנכדה שלו ועכשיו הוא לא פה אז אומרים דברים כאילו! כל מי שהכיר אותו אמר את זה!
ועכשיו אני לא יודעת מה אני עושה עם אצמי! הוא היה יותר מסבא בשבילי, הוא היה ממש אבא! ועכשיו הוא לא פה!
אני לא יודעת מה לעשות! אני יודעת שהוא רוצה שאני המשיך לחיות את החיים שלי ושהכול יהיה הסדר, אבל אני מרגישה שכלום לא יהיה בסדר! הכאילו משהו צורח בי! כאילו הלב שלי מת איתו!
זה לא פאר!
הוא כבר היה כמה פעמים בבית החולים וגילו שיש לו בעיה בלב. אז אמרו שעושים צנטור ושצריך להכניס אותו לאשפוז. אז הכנסנו.
והבית חולים היה צריך לעשות משהו! הם ידעו שהלב שלו לא בסדר ושהבעיה היא בלב אבל הם לא חיברו אותו למכונה הזאת שמראה את קצב הלב! עם הם היו מחברים שהם היו רואים שיש לו התקף והיו מתפלים בו כמו שצריך!
אבל לפחות אני יודעת שהוא לא סבל. שהוא מת לפני כל הסיבוכים והתרופות והזריקות שהוא כל כך שנא.
היום שאמא ודוד שלי סיפרו לאחותי ולי את זה הייתי בטוחה שאני שומעת את הנשמה שלי צורחת ומתה. הרגשתי כאילו הלב שלי הפסיק לפעום ואני מתה.
אני רוצה לקפוץ מהגג כדי להיות איתו אבל גם את זה אני לא יכולה. כי הוא היה כל כך טוב לכולם ועשה הכול קודם בשביל כולם ואחר כך לאצמו שהוא נמצא עכשיו מגן עדן ועם אני התאבד אני הלך לגהנום בטוח ואז גם ככה אני לא הראה אותו.
אני יודעת שהוא רוצה שאני המשיך לחיות כרגיל, אבל אני לא יודעת עם אני יכולה.
אנחנו גרים בבית צמוד וכל בוקר הייתי הולכת להגיד לו בוקר טוב. לא היה עובר יום שלא הייתי רואה אותו! אני לא מצליחה להעביר יום בלי להגיד לו שלום ולתת לו נשיקה! ועכשיו מה אני העשה?!
אומרים שבסוף תמיד טוב, אבל אני כבר לא ממש בטוחה שזה מה שיקרה לי.
אני תמיד התגעגע עליו. יותר בכל בן אדם אחר. אני הנסה להמשיך לחיות, אבל אני לא יודעת עם אני הצליח.
אולי המימונה תעזור לי קצת. קצת לשתות, להשתכר קצת, לנקות את הראש. אולי אני הצליח לחזור לחיים כל שהם.
אני אוהבת את הסבא שלי יותר מימה שאני אוהבת את עצמי! וכניאה בגלל זה כל כך קשה לי להאמין שהוא לא איתי פה עכשיו, יושב לידי בחדר עבודה שלו, ליד השולחן שלו, ואומר לי שאני מכורה למחשב.
אני לא פשוט לא מצליחה להאמין שהוא לא פה!
אני סוגרת את הבלוג עד ליום שלישי הבא בגלל השיבעה.
עריכה: עכשיו גם גיליתי שהיה לו סרטן במח האצם בשלב מאוד מוקדם.
וגם משהו ששחכתי: הדודה שלי מארה"ב הגיעה היום עם בת דודה שלי בשביל סבא. ביום שהוא מת היא מגיע. וכל בתחילת השבוע היא אמרה לנו שיש לה הרגשה ממש לא טובה שהיא רוצה לבוא לפני בלי שני (הבת דודה) ואמרנו לה שאין לה למה לבוא עכשיו ושהכול יהיה בסדר. היום אמא שלי ודוד שלי נוסעו להביא אותן והם אמרו להם את הבסורה הנוראית ביותר שיש בשדה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lu-Lu
