כל פעם שאתה רב עם מישהו אתה מרגיש כאילו נתנו לך סתירה, ואצל כול בן אדם זה במידה שונה.
כשאתה רב עם ידיד - אתה מקל מכה חלשה כזו, על הכתף, שאתה יכול להגיד "לא נורא" או "זה בסדר" והכול יסתדר תוך דקה.
כשאתה רב עם חבר - אתה מקל סתירת לחי, אבל חלשה, שאתה יכול להתאושש מימנה תוך מספר דקות והכול יחזור לקדמותו.
כשאתה רב עם חבר טוב - אתה מקבל סתירת לחי חזקה וכואבת, ואחרי כמה זמן הכאב עובר ואתם חוזרים לדבר.
וכשאתה רב עם החברה הכי הכי טוב שלך אתה מרגיש כאילו הוא סתר אותך עם אבן, ריסק לך את הפרצוף לחתיכות קטנות ואחר כך, בא עם סכין לתוך הלב, וגם סובב את הלהב.
אני סולחת.
אבל זה קשה לי להבין.
זה פשוט לא נשמע לי הגיוני.
אני חוששת שיש סכסכן בחבורה הזאת.
משהו שעושה הכול לטובתו לחוש שם פס על אחרים.
חושב שהכול מגיע לו.
סמתי לב לחלק מהדברים שהוא עושה, כבר מזמן, ונשמרתי מהם,
שלא יפגעו בי, אבל אנשים אחרים לא ראו את זה ונפגעו, נפגעו חזק.
ואחרי כמה זמן הבן אדם השתנה, אבל הוא חזר למה שהוא היה פעם.
ואותם דברים מתחילים לעצבן, ושוב אנשים נפגעו.
ולמרות שאני נשמרת מימנו, סמה לו מעצור,
אני פוחדת שדרך אנשים אחרים הוא יתחיל לפגוע גם בי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lu-Lu