כשהתגבשה הלאומיות המודרנית בשלהי המאה ה-18 מרעיונות הידע, השוויון, החירות והדרישה לזהות לאומית, אפילו אוטו פון ביסמארק לא שיער שיבוא יום ויתהפכו היוצרות כשהמשטר ידרוש בחוק את הלאומיות ולא העם ידרוש אותה מן המשטר. ואחרי השלטון גם מרבית העם, בקריאה גורפת והחרמה נגד כל מי שהחליט כי לא נושא את הרוח הלאומית בדיוק במידה ההולמת. כיום לפחות- הרוח הלאומית הישראלית, אם שאלתם את עצמכם- היא תמיכה בדיכוי. לא משנה איזה, העיקר שהוא מתחיל ב-ד', מסתיים ב-י', ושבאמצע יש י', כ' ו-ו'. אם הוא עונה על המאפיינים האלה- אך גם קל להכחיש שהוא אכן עונה עליהם- הרי לכם מרכיב נוסף לרוח הלאומית; אם זה דיכוי של עם שלם או של ילד בן 18 ששכח להתגלח היום בבוקר או שמא סתם היה לו חם אז השאיר כפתור פתוח אחד יותר מדי בצווארון המדים שלו. אבל המלחמה במחוללי פיסות הבד הירוק-חאקי-מייד-אין-צ'יינה היא כעין וכאפס לעומת המלחמה במתנגדים למלחמה.
האנשים האלה מתעלמים מהאמת הפשוטה שהמדינה נוסדה בשביל האנשים ולא האנשים נוסדו בשביל המדינה. האנשים, בתור אנשים נחמדים ומוקירי תודה, יכולים וצריכים להחזיר גם הם משהו למדינה. אבל כשהמדינה באה אליהם, בידה קרטון קשיח אליו מהודקים דפים עם רשימות מודפסות שמעולם לא נוצרו לשימוש אמיתי אלא רק כדי לעשות רושם- ואומרת בטון רשמי- "תראה, אתה רוצה להחזיר לי טובה כי אתה יודע שיהיה נחמד מצדך לעשות כן, וזה אכן יהיה נחמד מצדך, ויהיו נחמדים גם הסוגר ובריח- הפיזיים או המטאפוריים- מאחוריהם תיכנס אם לא תחזיר לי טובה. בכל מקרה, הכנתי לך רשימה שאומרת מה כוללת הטובה שאתה עושה לי ברוב טובך ובטוב ליבך, והיא אומרת בדיוק איך אתה צריך להיראות ומה אתה צריך לעשות ומה אתה צריך לא לעשות ומתי ואיפה אתה צריך לקום למה לעזאזל היו לך רק שלוש וחצי שעות שינה"- כשהמדינה באה אליהם ואומרת את זה- שקול הדבר למלצר שעמד בדרכה של ידידתי ולא נתן לה לצאת מהמסעדה כיוון שהטיפ- משהו שהיא השאירה בשבילו אבל לא הייתה חייבת- לא היה גדול מספיק לשביעות רצונו המלאה, וזה, רבותיי, זה כבר בעיה.
אז אם אני חש שאני נגד הדיכוי בכל מובן ומובן אפשרי- אין לי את הזכות המלאה לא להצטרף אליו? יש לי. זה אחד מהערכים הבסיסיים של תנועת ההשכלה שפיתחה את הלאומיות שעליה הם מתבססים. החירות. המדינה מחייבת אותך להחזיר לה- אם זה מקובל עליך, מעולה. אם לא, היא מציעה עוד דרכים אבל באותה מסגרת מאובקת של חוקים שיכול להיות שהיו נכונים וצודקים בתחילה אבל עכשיו יצאו מכלל שליטה- וחוץ מזה, גם עדיין באותה מסגרת מדכאת ותומכת בדיכוי. ואם הדרכים האחרות מקובלות עליך- אז מעולה. אבל אם לא- אם לא תאלץ לבזבז שלוש שנים שמחקרים שונים הראו שהם חלק לא מבוטל מהשיא של החיים שלך, בלקום השכם השכם בבוקר, לתפוס אוטובוס לקריה, להדליק ממטרות ולחזור לישון, בלי לעשות כלום עם חייך. במקום לשלם לך את השכר העלוב שלך יכלה המדינה לקנות מערכת בקרת השקייה ב-300 שקל בהום סנטר ואתה תהיה חופשי.
לפני כמה ימים פורסם מכתב השמיניסטים 2009. דעת הקהל והתקשורת אחריה החלו לתקוף אותם ואף להציע לשלול להם את האזרחות.
אז אפשר להגיד שלוחמים אחרים חירפו את הנפש בשבילם ויש לשמיניסטים חובה להחזיר. בחירוף הנפש? תודה ללוחמים אחרים, באמת באמת תודה. אבל אני לא נוהג לקחת חלק בטרגדיות לא לי- כי לא בשבילי ולא בשביל השמיניסטים חירפו את הנפש- אם כי בשביל האומה כולה, או בשביל משפחותיהם, או פשוט כי זוהי תוצאה של המדיניות של מדינת ישראל שכפתה עליהם את מותם. אף אחד לא מוריד מערכם של כל המתים, ואם נוצר שם, בהגנה הכפויה הזאת על המדינה, הצורך להחזיר מחוייבות חזרה, השמיניסטים אכן מחזירים. לא כמו הלוחמים, אבל מחזירים.
אז אפשר להגיד, נו, באמת, כיבוש. כיבוש של מי? העם הפלסטיני אפילו לא באמת קיים. או שזו המדינה שאלוהים ציוונו ומחובתינו להגן עליה. אבל זה קלוש יותר מכל דבר אחר כי אחרי שביקשו לקחת את הזכות לחופש הגופני הם מבקשים לקחת גם את הזכות גם לחופש המחשבה, כשחופש המחשבה- שלי לפחות- טוען בתוקפנות כי הכיבוש אכן קיים ואלוהים, לעומת זאת, לא.
אז אפשר לטעון את הטיעון המנצח על כך שמדינת ישראל כולה שלומה תלוי בצבא. יכול להיות שזה נכון. זה לא קשור. לא אני ולא השמיניסטים מנעו מרבים ואחרים להתגייס. רק הציעו למחוק את צמד המילים "השתמטות אידיאולוגית" מהמילון ולתת לכל מי שמצהיר כי הוא מתנגד לדבר כלשהו, אם זה הכיבוש ואם זה פינוי התנחלות, לשבת בשקט בצד, בלי לתרום לדבר אליו הוא מתנגד בצורה ישירה או בעקיפין לפי הסכמתו. ועוד לא דיברנו על כוח האדם העצום והלא מנוצל שיש בצבא- למרות שהתחלנו. לצבא יש מספר מסויים של חיילים, אם הוא צריך אותם ואם לא, והוא מחוייב להעסיק אותם בכל זמן נתון במשך שנתיים או שלוש לחייהם. ובאופן די טריוויאלי הדבר יוצר עודף. רוצה לתרום למאמץ המלחמתי? למה שלא תתן ברצונך החופשי לצבא לאמן אותך ולהוציאך לקרב, לאו דווקא בתפקיד לוחם אלא בתפקיד שאתה יודע למלא בצורה הטובה ביותר- במקום מישהו שממש לא רוצה להיות שם?
אז אפשר להגיד, כמו הרבה מהטוקבקים, שהאידיאולוגיה היא רק תירוץ לעליבות ופחדנות. אבל זאת התעלמות.
"אנחנו לא משתמטים, אלא נלחמים על זכויות האדם."
הם לא משתמטים מהחובות שבאות יד ביד עם זכויותיהם. הם תורמים לחברה הישראלית, והם עושים זאת איך שהם רואים לנכון לעשות זאת ואיך שהם חושבים שיהיה המועיל ביותר לחברה הישראלית. לא איך שהמדינה חושבת בשבילם.
מדינת ישראל אמנם מבוססת וקיימת בזכות הצבא, אבל יותר מזאת קיום הצבא כמו שהוא מתבסס על קיום מדינת ישראל. וכל עוד הוא משתלט על עוד ועוד גורמים בה, וזה כולל את החינוך שהופך יותר ויותר לאומני- צבאי (בתי ספר נמדדים ע"פ אחוז המתגייסים), מדינת ישראל הורסת את עצמה- לא רק מבחוץ' בהפניית העולם נגדינו- אלא גם מבפנים- החברה הישראלית נהפכת ליותר תוקפנית ויותר גזענית ממה שהייתה אי פעם. יותר ממה שכל אחד מאיתנו הוא ישראלי או חייל הוא בן אדם, וזו אולי קלישאה, אבל קלישאות הן בסך הכול אמיתות שנטחנו שוב ושוב. וזה- שוויון פשוט, מטרת החברה הצרפתית במהפכה הצרפתית ומטרתה של חוקת ארה"ב ומטרתה של כל מדינה מתוקנת בעצם. וזה- זה הנחת הבסיס שאני חושב שכל אדם נורמלי צריך לחיות לפיה. אז שיתחילו עם זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
