החיים בשידוכים

בעודי נקרעת בין ההגיון האומר שכדאי שאלך לישון עם אני רוצה להיות פרודקטיבית ברמה הבסיסית מחר ובין האצבעות שרוצות לשפוך את חוויות החג נפל הפור לטובת הכיף.

שבועות היה מדהים כמו שלא חוויתי כבר הרבה זמן.

אחרי סעודת חג חלבית, כמו שאני הכי אוהבת, הלכתי לשמוע כמה שיעורים שהיו מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. בשלב כלשהו פרשתי והלכתי לכותל.

היה מדהים!!!!!!!

התפללתי את כל התהילים ביום פטירתו של דוד המלך ובסיומם התפללתי עם כל עם ישראל בנץ, ואפילו שמעתי כל מילה.

ההרגשה של שהיה ותפילה בשריד המקדש ברוב עם בחג של עליה לרגל פשוט בלתי ניתנת לתיאור. והעוצמות שהציבור הכניס במילים מתוך האקדמות:

"חֲדוּ שְׁלֵמָא בְּמֵיתֵי, וּמָנָא דַכְוָתָא:

קִרְיְתָא דִירוּשְׁלֵם, כַּד יְכַנֵשׁ גַלְוָתָא:"

או במוסף:

"ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקורבן, אנא רחום השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמונית"

המילים לובשים משמעות ראלית ואמיתית. עשרות אלפי אנשים מתפללים באותם הרגעים עבור אותו הדבר. פלצות.

עכשיו, במוצאי יו"ט, אני מרגישה שאני צריכה לעיתים נדירות יותר לקחת שבתות וחגים כאלו של יציאה משגרה ופצצת אנרגיה רוחנית.

ובתוך כל האושר הצרוף יש קרעכצען קטן.

שבועות זה חג בו כולם פוגשים את כולם וגם אני זכיתי וראיתי בכל מקום בו הלכתי את כל העוילם, וביניהם 2 אקסים. אני מניחה שהם זיהו אותי, כי הם הסתכלו קצת מעבר לסתם עוברת אורח. והקרעכץ על שום שלא אמרתי להם שלום. המצפון מרגיע שגם הם לא אמרו, במיוחד שאני חסידה של ג'נטלמניות. אך עדיין אני מרגישה שלא התנהגתי כראוי, במיוחד שעם אחד שהיתי בחג כמה שעות כאשר אני הסתכלתי עליו כשהוא לא רואה, וכשהוא עבר על פני לא הסתכלתי עליו אלא על כל דבר אחר שהיה באיזור. אוכל לטעון שלא יכולתי לדעת בוודאות שהם זיהו אותי אבל  give me a break...