יש מין קטע כזה של בנות להגיע לאירועים בזוגות. אם יש מסיבה, הרצאה, יציאה, אירוסין או חתונה, תמיד יש את אילו שיחפשו מישהי להגיע איתה כדי לא להיכנס לאולם לבד.
אני ממש לא מאילו.אולי זה נובע מכך שאני בד"כ מאחרת, כך שמירב הסיכויים שכשאגיע לא אהיה הראשונה ואמצא לי למי להתחבר. כנראה זה גם כי אני אוהבת לעשות "כניסה"...
אבל יש מקום אחד שאני ממש ממש אוהבת להגיע לבד: לכותל.
הצורך ללכת בחבורה לכותל נראה לי מעט מגוחך. הרי את הסיבה לשמה מגיעים לכותל כל אחד ואחת עושה עם עצמו, כל אחד עם סידורו והפאקעלך שלו. אז לצורך הליווי מהתחנה או מהחניה? אני מאמינה בזמן איכות בדרך לכותל. אני עם עצמי והרבש"ע.
ולמה אני נזכרת בכך עכשיו?
כי בערב ר"ח אדר א' הצלחתי להגיע למנחה לכותל. לבד כמובן...
והניואנסים היו מדהימים. מצד אחד כל הזמן התנגנו לי בראש השירים של "משנכנס אדר מרבים בשמחה.." וכולי תפילה שחודש זה יהיה חודש של שמחות. מצד שני, לראות קבוצה של אנשים יראי שמים שהגיעו בערב יום כיפור קטן לכותל, לבושים שק ואפר להפיל תחינה לפני ה' שיבנה בית המקדש...
השילוב של "מרבים בשמחה" עם "ותחזינה עיניינו בשובך לציון ברחמים" אפשר לראות רק אצלינו..
צחוק ובכי משמשים בעירבוביה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
