כמו שאפשר להבין מכל הפוסטים שלי, אני עיפה משידוכים ולא בא לי לצאת עם אף אחד, לפחות לא עם בני המין השני (חזק/חלש - לא נסתבך).
ולמה היום? כי אני באמת לא יודעת מה לעשות.
היה בחור שרצה במשך שנים רבות לצאת איתי ואני לא רציתי כי הוא ממש לא נראה לי מתאים. הציעו לי אותו מכל כיוון, שמו הולך לפניו ורבים טענו שכדאי לנסות.
אחרי דייט קשה מאד עם בחור מיוחד מאד החלטתי לנסות לצאת איתו, ולו בכדי לבטל אפשרות שהוא מקפיד עלי ומונע ממני להימצא ע"י יעודי. ואולי גם קצת חסד..
יצאנו. בקושי גררתי 2 דייטים ולא הבנתי למה אנשים חשבו שאנחנו מתאימים?! הוא עשה כמעט כל טעות אפשרית, וגם בלעדיהם הדייטים היו משמימים.
מאז, זכיתי לקבל דרישות שלום ובקשות לנסיון חוזר שדחיתי על הסף. היום הוא שוב חזר ואני כבר כ"כ עיפה ולא יודעת מה לאמר.
הוא מודע לכך שהוא טעה בסדרה הקודמת (אז למה הוא עשה זאת?לכל הרוחות, הוא בעל נסיון עשיר ביותר...), אבל גם בלי הפאשלות שלו, אנחנו כ"כ לא קשורים וחיים ב-2 ספירות נפרדות.
ואולי בכ"ז לנסות, כי אולי לא ראיתי כלום?
אבל ראיתי כבר כ"כ הרבה בחורים, שאני כבר מזהה כשזה לא זה לא.
ואולי לנסות שוב ולראות אם ידלק הניצוץ?
ואולי הניצוץ שבי כבר כבה?
ולמה, לעזאזל, לצאת איתו שוב, להתייפיף ולהתארגן כשאני די מאד משוכנעת שאנחנו ממש, אבל ממש לא מתאימים?
אבל אולי הוא, עם נסיונו העשיר, רואה משהו שאני לא רואה? (אני כבר כבדת ראיה)
ואולי לעשות מצווה?
ואולי לא להפיח בבחור תקוות שב?
מה? מה? מה?
אני חושבת שאני מוותרת על פרק הנישואין, לפחות בשלב זה של חיי. אני ממש לא בנויה לזה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
