חירבושי השכל שלי

כרגיל, אוהבת לכתוב באמצע.

כי באמצע, שליטה!

(היתחרפנתי)

אביטל, תמר והרולרבליידס.

נשמע כמו התחלה של ספר?

אולי זה לא ספר,

  אבל מה שבטוח זה סיפור דבילי ביותר,

שעוד לא היסתיים.

הסיפור מתחיל בפורים,

בשבת פורים,

כשלא הייתה בתיה.

הלכתי אל תמר כמנהגי בכל שבת בצהריים.

שחקנו, דיברנו, צחקנו.

ובמוצאי שבת אמא שלה אמרה,

שאולי נלך לפארק הלאומי,

וניסע ברולרבליידס,

ואמא שלה תעשה הליכה.

ברור שאחרי הישרדות!

(הישרדות, על כל הבלופים שלה, שליטה!!!)

טוב, 

יש פה איזה משהו שבונים,

וזה קודח לי בשכל,

אז אני אמשיך בפעם אחרת.

אולי באמשך היום.

יאללה,

אוהבת אור.

נ.ב. להדר!

אם נכנסת, תדעי שכל מה שאמרתי הוא בלי רצון לפגוע,

או להכאיב,

לך או למישהי אחרת.

זה באמת מה שאני חושבת,

ולכן לא רציתי שתראי את זה.

אבל אם נכנסת,

בעיה שלך.

בלבד.