אישה בעבודת כפיה, ניצוץ הפנינה המעשיר. דוק של עצבות בעיניה, חודר למבטך הישיר
|
כינוי:
בת: 42 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2008
עמוס עמוס עמוס...
ככה נראה המוח שלי באחרונה...
מלאנתה דברים על הראש. לא משאירים הרבה מקום לדברים היותר חשובים בחיים, לייק: לימודים! או לייק: חברים! עצוב, אה?
בכל אופן, בין היתר, אח של החבר שלי מסתכל עליי... באמאשלו- למה? כאילו, אין לך אישה? ילדה בדרך? מה אתה מסתכל עליי? מחמיא לי, לא אגיד שלא. אבל דחילק!
האמת היא, שבאמת לפעמים אנחנו מצליחים לנהל שיחה ששנינו נהנים ממנה, ואז אני רואה את החבר שלי מתקפל לו בפינה- ועושה לי את המוות אח"כ בבית...
שזה בעצם מה שקורע אותי ממקום למקום... חשבתי אז אולי: לא לדבר איתו (עם האח, אלא מה חשבתם? =) לשחק אותה בדיסטנס. לא ממש עבד. הוא כן אומר דברים שמצחיקים אותי, או שיש לי מה להגיב עליהם... אז מה? לא להגיב? גם את זה ניסיתי... הוא ראה את החיוך שהתגנב לי כשסוףסוף הצלחתי לא לצחוק על משהו מצחיק שהוא אמר- אבל החיוך התפלק לי... :-)
האם אפשר להגיד עכשו: עוד יומיים ננשום לרווחה, בגלל שעוד יומיים הוא כאילו טס חזרה לביתו ולאישתו ההריונית באמריקה? או שזה פשוט מין לברוח מהמציאות, כי בפעם הבאה שהוא יבוא -זה יחזור על עצמו?
אוף, לא יודעת.
אתמול אכלתי אצל המשפחה של חבר שלי- ללא חבר שלי.
הרעיון היה מוזר, הדימיונות שלי על איך יהיה היו מאוד רגועים. תכל'ס, עשיתי את הפדיחות של הלייף... סיפרתי בדיחות לא מצחיקות, השתתפתי במקומות הלא-נכונים בשיחות שהיו, ואיכזבתי את אבא שלו - כי בניגוד לשבועיים האחרונים שאז אכלנו (חבר שלי ואני) אצל ההורים שלו, הפעם לא היה לי חשק לשיר את השירים הדוסים שכ"כ הפתיעו את אבא-דוס, כשהצטרפתי בדבקות...
אני מרגישה רע עם עצמי...
מתגעגעת לאללה לחבר שלי שנמצא כעת רחוק רחוק....
ומשום מה הפעם אני מרגישה ממש את "רחוק מהעין רחוק מהלב"...
ואם זה באמת נכון, אז מה זה אומר על הקשר שלנו? שהוא תלוי-ראות? לא רואים אז לא אוהבים?
אוי לי ואבוי לי אם זה נכון...
באותו יום חמישי שבוע שעבר שחבר שלי נסע, פגשתי חבר-טוב-טוב שלי. (קבענו לצהריים עוד לפני שידעתי שחבר שלי נוסע)
מה אומר ומה אדבר... יש בי חלק שמצטער על כל רגע, ויש חלק ששמח מאוד.
למה מצטער?
כי הרגשתי שכאילו חיפשתי תחליף לחבר שלי. לא במובן המיני!
ולמה שמח?
כי בסה"כ הכללי, אני מאוד אוהבת את החבר-הטוב-טוב שלי. הוא בן אדם מדהים!
אני לא מרגישה שבגדתי בחבר שלי, רק ש... אולי פשוט הייתי שמחה לראות אותו אחרי אותו יום חמישי ארוך ומלא פעילויות... (גם לימודים, גם עוד פגישה עם חברה... ובסוף להגיע לבית ריק, או לחילופין לישון לצד אחותי... לא התאים לי.)
הייתי רוצה את חבר שלי... להרגיש אותו איתי... לאהוב עד כלות...
לא להרגיש שאם אני פוגשת חברים טובים שלי, אז שהם כאילו תחליף.
ברור לי לגמרי שהם לא. ואני לא מנסה שהם יהיו.
אולי הייתי זקוקה לחיבוק...
חם, אוהב, מקבל...
יש בי פחד, שגם ביום חמישי הקרוב, שחבר שלי חוזר, החיבוק יחכה כמה זמן... עד שאצליח לדבר איתו בהיגיון, להישבע שלא קרה כלום ביני לבין החבר-הטוב-טוב שלי, להתפייס ואז אולי...
רק המחשבה על זה מעלה בי דמעות...
לא בא לי כל הסיפור הלא מאמין הזה. וזה חוזר על עצמו, לא משנה מה אני עושה. לא משנה עם מי אני נפגשת- לאור העובדה הזאת אני משתדלת להמעיט בפגישות עם גברים, הבעיה שנוצרת היא שאני לא נפגשת עם אף אחד...
זה לא שיש לי ממש חברות... לפחות לא כאלה שיכולות להיפגש איתי... (צבא, חו"ל...)
ואז אני מגיעה לשבוע כזה, די בודדה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
