ככה הם הימים האחרונים... מעסיקים את הראש והלב מאוד מאוד...
ולא פשוט הדבר, שכן כוחות נפש גדולים לוקחים הם ממני.
וכולי מרגישה ככלי מלא.
מלא עד over מקום...
ואני לא כועסת על עצמי, ואני לא מצפה מעצמי ליותר.
מקבלת.
זה מה שיש כרגע, אולי אפילו יש פה איזה משהו ללמוד...
מעניין, לא?
בשבועות האחרונים אני באה במגע, ומנתקת מגע עם הרבה אנשים.
חלקם מוכרים לי יותר, חלקם פחות - - -
ולכולם מכנה משותף:
לכולם יש מקום אצלי. מקום מקום....
ואני לא מתעלמת, ואני לא משקיעה...
כרגע אני פשוט מתבוננת...
למה באמת יש צורך במקום?
מה באמת צריך להיות שם?
גיליתי על עצמי שאני מתחילה לסנן... אנשים, קירבה.
ולו רק בגלל שלפעמים, זה מיותר. זה חסר תכלית. מעין "חסר עמוד שידרה" - אבל לאו דווקא אצל אנשים, אלא אצל ק ש ר איתם.
מצאתי שאני משקיעה הרבה אנרגיות במקומות שהם כ"כ... לא.
הסינון שלי מתחיל להיות קצת קפדני ומעצבן: אם אני יכולה ללמוד מזה/ממנו, לצמוח, לגדול - סבבה.
אם לא - אז לא.
אני מרגישה שללא הסינון אני אמשיך להיות קצת ממי שהייתי פעם...
לוקחת הכל, סופגת הכל, מכילה הכל.
ואני יודעת שאין לי מקום!
ואני יודעת שאני לא רוצה ליצור מקום נוסף!
טוב לי מאוד עם ה"כלי- המכיל" שלי.
טוב לי מאוד עם הלב הרחב שלי, כמה שהוא רחב. לא צריך להרחיב עוד יותר. לא צריך למצוא עוד נמקום לעוד אנשים. לא צריך...
כגי מה שקורה אח"כ זה שאני מנסה למלא אותו כל הזמן...
לפגוש עוד אנשים, לחוות עוד חוויות, להנות מעוד עולמות.
אין צורך.
יש לי כל. (יעקב אבינו היה ממש חכם!)
יש לי
ש פ ע
(מילה חזקה כשלעצמה...)
ותודה על ההקשבה...
שיהיה יום נעים =)
באהבה רבה,
נוגנוג
בבלוג זה
בכל הבלוגים
