דורלה הסוכר, גופי, סובייט
קוראים לי דור אני בן 15 מקרית מוצקין והחלטתי שאני מספיק משועמם כדי לפתוח בלוג ולספר לאנשים על החיים שלי |
| 10/2008
 פולין!!!
מה קורה חברה????
טוב אז הנה חזרנו מפולין וראינו את כל הזוועות וכולם שואלים אותי על זה ומה היה ומה ראינו ומה עשינו ואם בכינו? והגיע הזמן לענות על הכל!!!
אז התחלנו את פולין בזה שהיינו צריכים להיות ברחבה של הספריה ב11 ואז הלכתי לשם ופתאום אני רואה הרבה ילדים עם ההורים שלי ואת החברים שלי וכבר התחלתי להבין את הפרידה ורציתי להישאר אבל אז אמרתי לעצמי יאללה ניסע נחזור זה בטח יעבור מהר (למרות שזה ממש לא!!!) אז רוב הדרך לנתב"ג התחלנו להתחרפן, לשמוע מוזיקה, לישון ולהצטלם. הגענו לנתב"ג מתחילים להסתדר לחפש איפה לוקחים כרטיסים איפה עושים check in וכל שטות אחרת שצריך לעשות ועד שסיימתי לעשות את זה כמובן אחרי שערסים עקפו אותך והתחלת להתבשל כי יש פול אנשים מסביבך הגעתי לדיוטי!!!! וכמובן צריך לקנות שוקולד והרבה והיה מבצע של 4 +1 ואתם רואים פול ילדים עומדים בתור עם שקיות של שוקולד וזה היה פשוט מצחיק לחשוב שזה הולך להתבזבז בטיול והיה קטע שכבר התחלנו להגיע באיחור למטוס ולא היה זמן והיינו צריכים לרוץ וזה היה ממש מעצבן כי תמיד יש ערסים שמאחרים או חייבים לעשות בעיות והגענו למטוס כולם מצלמים ויושבים במקום אז תמיד ישבתי על יד דורון וצילמתי אותו עושה שטויות, יושן ועושה פרצופים משונים והתחרפנו. ואז טיסה היא עברה ממש מהר (כולם ישנו!!! ) הנחיתה הייתה סבבה ואז יוצאים לפולין והתחלנו להרגיש את הקור שלהם וכולם התחילו לשים על עצמם משהו חוץ מכמה אנשים (כל הרוסים!!  ) וישר לקחנו את המזוודות ותמיד משהו רע צריך לקרות אז מה שקרה זה שהמזוודה שלי החליטה שהיא נקראת בצד מהמטריה שהייתה בפנים והיינו חייבים להגיש תלונה  וזה ממש עיצבן את כולם כי זה מעכב אבל הגשנו ואני אמור לקבל את התשובה בעוד חודש ואז נכנסנו לאוטובוס ותמיד חייבים להתחיל בחפירה של משו שאמרו לנו כבר 20 פעם והפעם זה היה הקב"ט שדיבר והקשבנו לו ואז התחילה הנסיעה וישר לקחו אותנו לבית הקברות בורשה אם אני לא טועה וראינו הרבה קברות מנופצים ודיברו איתנו על כל מיני סמלים על הבתי קברות ופול דברים ושאני לא אספר אותם פה כי אתם צריכים לנסוע כדי להבין ובהצלחה לכל האנשים שיסעו שנה הבאה וכל הזמן טיילנו והיינו בתזמון של דברים והכל עבד כמו שעון ואכלנו דברים מגעילים ובוא אני אתחיל לספר על שאר הדברים היינו בקרון שילוחים בלודז' וזה היה מקום ממש מפחיד כי היינו 30 איש וכבר התחיל להיות לנו צפוף וחשבנו מה היה כשהיו 150 איש ושמענו תוך כדי מוזיקה של מוות ושמענו סיפורים מהמדריך על אנשים ואני בכיתי וחלק זה ממש ריגש אותם וחזרנו לאוטובוס ועכשיו אני אספר בקיצור יותר כל יום היינו במחנה אחר וכל יום היה יותר קר ויותר מפחיד וכל יום היינו בבית כנסת ואני חושב שזה היה יותר מידי וכמעט כל יום היינו בבית קברות ועכשיו לסיפור המצחיק:
יום אחד קיבלנו זמן חופשי וקבעו מקום להיפגש בו והגעתי למקום בזמן בדקו שמות ואז הלכתי עם חבר לשנייה לחפש משהו אנחנו חוזרים ואז הקבוצה כבר לא שם ונעלמנו להם ואותו חבר הודיע לחבר שלו שהוא הולך לשנייה והוא שכח את זה ואני לא הודעתי בכלל והפלאפון שלי לא הייתי יכול לעשות ממנו שיחות כי הוא לא עובד בחו"ל אז מה שקרה זה שלקחנו את הפלאפון שלו והפלאפון שלו לא נתן לנו לעשות שיחות כל פעם נתקע וניסינו כל דבר אפשרי ורצנו את כל הכיכר הזאת ולא מצאנו אותם ואז הגאולה באה המורה צלצלה לפלאפון שלו ואמרנו להם איפה אנחנו נמצאים ואז המורה אוהד והמורה המלווה באה ואז הם לקחו אותנו למסעדה ונכנסתי עם ראש למטה ועם יד על הצוואר והקטע הוא שזה שהלך איתי נכנס אחרי והם לא הבינו שהוא נעלם הם רק ידעו עליי שנעלמתי וכולם באו ואמרו לי טוב שחזרת ועשית לנו התקף לב ואל תדאג לא נספר לאימא וזה היה ממש מצחיק 
אז בקיצור בואו אני אגדיר את הטיול: מגבש, מבגר, מרגש, מטריד, מצחיק, מעניק חמימות, מעצבן, גורם להרבה שאלות ולא קל
ורק שתדעו ירדנו על מוסקו ואימא שלה אני חייב להודות ועל יהב ההומו והיה ממש כיף
בקיצור כאן מישראל מוסר אני לכם חיבוקים ונשיקות
דורלה הסובייט גופי סוכר ושאר הכינויים שלי ובקרוב גן החיות שבי יפתח (מי שלא הבין אומרים שאני דומה לכל מיני חיות אז עוד מעט אני עושה רשימה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
