החיים, היקום, וכל השאר

אני כל כך מבולבלת.

אחד הרבנים אצלנו אמר בשיעור של המהר"ל, שמבחינתו אין עצלנים, יש רק מבולבלים. וש"אם אני הגעתי למסקנה הזאת... אז זה ברור."

זה דבר עמוק שחבל על הזמן, וצריך לחשוב עליו. שמתי במגירת ה"לחשוב - דחוף!" ולכן כמובן שלא יצא לי עוד להיתקל בזה. אבל צריך. זה יפה.

אבל עכשיו אני מבולבלת ואין לי כוח לקום מהמחשב בשביל לארגן את התיק. אבאמא באזכרה של הדודה, לכן אבא לא נסע לעבודה, ולכן הוא לא יכל להסיע אותי.

ב3 אני צריכה להיות שם, אוף, אין מצב שאני אגיע.

מבולבלת שכמותי.

חוץ מזה, בע"ה יהיה עיתון לנשמת.

ואני גם הולכת לכתוב מאמר טוב בהשראת מישהו שחושב מחשבות אובדניות (על אח שלו).

רוצים רמז? תפתחו שו"ע יו"ד שמ"ה ס"ה אם אני לא טועה.

(הרב ספרלינג צריך עוד להביא לי מקורות לתשובה, אבל כבר יש לי הרבה, ובע"ה אני אוכל לענות ואפילו לנסח את זה יפה.)

וכבר יש טור אחד, של טיולים.

ושני מאמרים.

וכתבה.

והכל יופי טופי אחלה בחלה, ובשבת הקרובה אני בשבת מדרשה, בחמישי לפניו יש יום עיון בנושא חנוכה, ברביעי שלאחריו יש טיול מהמדרשה, ואז חנוכה.

אסיפת חטיפות (מילה חדשה שמשמעותה- עטיפות של חטיפים) אֹסם בעיצומה!

שיעור א' במדרשתנו הולכות להיות ממוחשבות ניידיות, אחרי שהן יזכו בהגרלת אֹסם. לפני כן, הן צריכות לאסוף 30 חטיפות. וזה לא הולך להן. בינתיים יש להן 10, וגם זה לאחר לחץ פיזי בכלל לא מתון מצידי.

תרומות (היי, אפשר גם של מחשבים ניידים שלמים) יתקבלו בברכה.

(החטיפות לא חייבות להיות ריקות, אתם יודעים.)

תאריך אחרון - 5/12/04.

כן, זה קרוב.

מה חוץ מזה?

כולם מתחתנים. הכי מצחיק, זה ששני זוגות, עם הפרש של שתי אותיות בשם שלו, והפרש של בערך שלושה חודשים, מתחתנים. והם מהעולם שלי. שנהיה בריאים.

וואו.

כל כך רוצה.

כל כך חושבת יותר מדי על העתיד.

אסור לחשוב יותר מדי על העתיד.

ככה מפספסים את ההווה.

איך אני התדרדרתי לזה, הבנאדם הכי לא מאורגן ביקום, הכי ספונטני שאפשר, ופתאום יודעת בדיוק איך אני אראה בעוד שנה? בעוד שנתיים? בעוד שלוש שנים? בעוד עשרים שנה?

איכס.

שבוע טוב.