החיים, היקום, וכל השאר

והם גם מה-זה מסובכים.

קורה לי כל כך המון, וטוב לי, בחייאת, טוב לי... ככה זה, האהבה עושה את הכל הרבה יותר כתום. (כמו ורוד, אבל עם צבע יפה באמת. (; )

אז לא זוכרת אם כתבתי, אבל נרשמתי סופית לפילוסופיה מורחב. איזה כיף, הא? סוגשל חלום שמתגשם.

ויורד ברד והמזג אוויר חמוד כזה.

ואני קצת חולה, אבל לא נורא.

והיו לי עוד כמה התקפים, 1-2, ובאחרון נפלתי ושברתי ספל אהוב, אבל לא נורא. גם נחבלתי בעצמי קצת, וזה כן היה קצת נורא, אבל עבר (פחות או יותר, אפשר לומר שיש לי בלוטה חדשה. (: )

ואני משתגעת מגעגועים כשאני לא רואה אותו,

ואני עובדת וטוב לי,

ואתמול באה מש"קית ת"ש לבקר, בשביל שהצבא יפטור את רן בכלל מלילות, באופן רשמי,

ושבת בבית של ההורים שלי!

ואתמול עשיתי רשימה של דברים-שצריך-לסדר-לפסח-לפי-רן וחילקתי את התפקידים בינינו,

ורציתי גם לעשות קניות, אבל היה קר...

ועשיתי לפני שלושה ימים בערך בדיקת דם, היה כיף, וכשחיכיתי בתור היה בטלוויזיה מופע שירים עיראקים פלוס קטעי סיט-אפ (הוא ישב, אז זה לא סטנד-אפ), גם על עיראקים, והיה ממש מצחיק! הראו מדי פעם את הקהל, שרובו ככולו היה מבוגרים בני חמישים כזה, אתם יודעים, מהנשים האלו עם המחשופים המכוערים והחזה המידלדל והגברים עם השיער המתולתל-מאפיר והחליפות המכובדות, עם השמות המוזרים, והם מחאו כפיים ואשכרה נהנו מהדבר הזה, היה קורע מצחוק.)

ואני מה-זה מאושרת עם כל מה שאני לומדת בסימסטר הזה. ממש! שיעורים מעניינים חבל"ז. ובימי שני אני לוקחת איתי את הלפטופ שלנו. (ביום שני האחרון זאת הייתה הפעם הראשונה, ורצתי לאוטובוסים, ונפלתי פעמיים, והספקתי אותם, אבל הברכיים שלי לא אוהבות את זה בכלל. מאז יש לי פטור מדברים שדורשים התכופפות. שטיפת כלים, לצערי, לא דורשת התכופפות.)

בא לי להמשיך לעשות שומדבר, כל היום, אבל בעוד 4 דקות (בשעה 2) אקום לי ואעשה עוגיות שוקולד-צ'יפס.

נו, מה, לא מגיעה לי קצת שלווה בחיים, הא?

בטח מגיעה!

אז לפעמים בא לי לרקוד ולהשתגע,

ולפעמים בא לי לישון בחיוך,

את השני יוצא לי לעשות, את הראשון לא,

חוץ מאשר בגן שאני נמצאת בו בימי רביעי, גן נעמ"ת, 4 כיתות של גילים שונים שאני משוטטת ביניהן ותומכת נפשית ב-7 ילדות מכיתה ח' שמתנדבות שם מבית הספר, ילדים כאלה פושפושונים שמה-זה עושים חשק אתם-יודעים-למה, וכיף לי לאללה שמה, וגם בפר"ח נחמד לי,

וזהו, כבר 2 ושלוש דקות, אז אני מאחרת ב-3 דקות, וכדאי שאלך כבר.

יום נפלא לכולנו, ושבת שלום!

סתם, שום דבר מיוחד לא מצחיק אותי. זה סתם החיים האלה, שהמזירו אותי.

לפני כמה ימים הלכתי עם חברה שלי למרכז המזוכיזם. מקום נחמד, כל מיני אנשים מוזרים באים לשם בשביל לשרוף את העור שלהם תוך-כדי-ציור, או בשביל לחורר את עצמם.

האופציה שהוצעה בשבילנו, ושרצינו, היתה איש שמנמן עם אקדח סיכות, שיושב מולך, ואז מהדק לך את האוזן. כמובן, הצריחות והקפיצות היו חלק מהקטע. הרי, זה מה שרצינו.

יצאתי משם, עם כאב ראש ופחות עשרים שקלים.

ואני שואלת, למה??

ואל תשאלו לכבוד מה, זאת הפתעה. (:

מצטערת אם פגעתי במישהו מקודם. זאת לא היתה הכוונה.

גרפיטי: הצילו פרסומות תועבה

הפך ל: הצילו /את\ פרסומות /ה\תועבה!

"זהירות, מדרגה!"

(שלט בפתח חנות אופטיקה שכזו. אל תשאלו למה זה מצחיק, אבל זה מה שזה וזהו.)

שתדעו לכם, שכבר כמה חודשים שמנמיכים את כיכר צה"ל, נו, זאת שבין כיכר ספרא לשער יפו. הם פשוט חופרים בתוך הכביש, בשביל להנמיך את הצומת! רק לי זה מזכיר קצת את תעלת בלאומליך?

עוד שטות של עדי: אני מרגישה כמו מכונית, יש לי סרט כתום על האנטנה.

ראיתי כאן אצל אלומה את הדבר הזה, art pad, זה ממש כיף, נותנים לך לקשקש ואחר כך רואים את הדרך. בהתחלה לא היה לי מושג לאן הציור הזה מוביל, עד שזה התחיל קצת לגבש צורה, ופתאום הוא היה שם, ככה.

אחר כך, קצת יותר מנוסה, עשיתי את זה, שזה כבר פחות תמונה ויותר סרטון, אפילו פוליטי, ר"ל.

חשוב מאוד, רק, להעביר את הזה שם משמאל למעלה למהיר.

מה את עושה בשנה הבאה?

איך תדעי, אם את לא יודעת אפילו מה את עושה בשבוע הקרוב.

שבוע טוב, שיהיה.

ואם כבר, שיהיה גם מלא בהפתעות חיוביות, טוב?

דוּש.