אז באיחור אופנתי משהו, ראיתי את הסרט של המדריך, אחרי שהורדתי אותו באימיול, לבושתי. בהתחלה הזדעזעתי מחוסר ההתאמה, מכך שהדמויות הן לא מה שהן צריכות להיות, העלילה לא לרוחי, וכו'.
עד שהבנתי.
זה לא הסרט של הספר הראשון.
בעצם, גם הספר הוא לא "המדריך".
אין דבר כזה מדריך הטרמפיסט בגלקסיה - זה לא יישות קיימת אחת ואחידה.
הרי הכל התחיל מתסכיתים ברדיו. הספרים *הורכבו* מהתסכיתים, אם כי לא באותו הסדר. הוכנסו קטעים, הוצאו קטעים, הכל שולב אט-אט בגאוניות הזאת של אדאמס. אבל זה לא שהתסכיתים נכתבו וכך יצאו הספרים. התסכיתים פשוט היו חומרי הגלם. כך גם עם הסדרה הטלוויזיונית. לא אמור להיות קשר עלילתי. זה כמו שניקח תפוז, תפוח, אגס, בננה וליצ'י, ונעשה מהם סלט פירות, ואז ניקח תפוז ותפוח ונעשה מהם מיץ בטעם תפוז-תפוח, ואז ניקח תפוח, בננה ואגס ונעשה מהם רסק פירות בסגנון גרבר, ואז נרוקן בננה ונכניס לתוכה ליצ'י מעוך, נקשט בנקודות אדומות ונציג במוזיאון בתור יצירת אומנות. (אוף, זה עושה אותי רעבה.)
הבנתם?
לכן, זה בסדר גמור, שהסרט לא קשור לספר, ממש שיתוף השם בלבד. וזה בסדר גמור שהספר עצמו נראה בסרט כל כך לא קשור, פחות אלקטרוני ממה שהוא היה צריך להיות, ומוזר.
וזה בסדר גמור שזאפוד בעצם חילק את עצמו לשתי אישיויות, וזה בסדר גמור שטריליאן שמה על ארתור, וזה בסדר גמור ש, לעזאזל, העולם חוזר אחר כך לפעול כאילו כלום, וזה בסדר גמור שזאפוד הוא זה שחתם על המסמך להשמדת הארץ, וחשב שהוא חותם על עוד מכתב ממעריצה (וזה דווקא באמת בסדר, וקטע דגול. אני מאמינה שאם אדאמס היה יכול, הוא היה מוסיף את זה לספר).
והכל מאוד בסדר!
ואנחנו לא צריכים לשרוף את הסרט באמצע הרחוב!
ולעשות הפגנות מול בית המדריך!
או בכלל להתעצבן.
כך שעכשיו אני רגועה ושלווה,
ולא הולכת לראות את הסרט הדפוק הזה יותר אף פעם.
(בלי נדר.)
שנה טובה לכל בית ישראל,
דוּש.
|ציור של תפוח בדבש לכבוד השנה החדשה, אתם יכולים לשים לבד|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
