לילה יפה וצחיח כמו זה נותן לי הרגשת נוסטלגיה קלילה.

כבר זמן רב שלא ביקרתי פה, ואין בי כלל מחשבות אם זה מוטב כך או לא;

כל שחשוב לי הוא לבוא לפה כאשר משהו מושך אותי, ולא מסיבות אחרות.

דברים רבים השתנו, ואין ביכולתי אף למנות אותם, בין היתר גם אני.

מה שבטוח זה שאני מעריכה כל דקה שעוברת.

אני דיי מאמינה שלכל דבר שקורה יש מטרה או סיבה

ולכן, גם אם ישנן דקות פחות מהנות, הן נועדו לחשל.

ואני מודעת לכמה שזה נשמע קלישאתי, אך קלישאות נובעות בדרך כלל מן האמת הכי גדולה.

כעת נותרו לי "ההכנות" שלפני תקופת האמנות והיצירה שקרבה ובאה.

ואני מחכה לתקופה זו בקוצר רוח כבר זמן לא מועט.

ישנם הרבה דברים בתקופה זו שאצטרך להוכיח לעצמי, ואני מעדיפה לאחוז בדעה שלפיה אני גם אצליח.

בזמן האחרון אני שמה לב כי הרבה דברים באים והולכים;

אך ישנם את אלה שנשארים, אותם אני אוחזת יד ביד, ועושה כל מאמץ לא לעזוב.

אין לי עוד הרבה מה להוסיף, פרט לכך שאהוביי שבים הביתה לאט לאט. (:

<I believe in you
You know the door to my very soul
You're the light in my deepest darkest hour
You're my savior when I fall
And you may not think
I care for you
When you know down inside