מכירים את זה שאתם כותבים פוסט ממש ארוך ומושקע ולא שומרים אותו ואז אימא באה ומכבה את המחשב ואז הפוסט נמחק...?
טוב אז כמו שכבר הבנתם זה קרה לי. והיו בו המון פרטים על הקורס שלי ואיך זה שם ועכשיו לא תדעו אותם לעולם כי אין לי כוח לכתוב אותם שוב. אבל אני כן אוסיף כאן את המילים של השיר שמשמיעים לנו בכל מסדר נקיון:
קיץ, קיץ, קיץ, קיץ
קיץ, קיץ, קיץ, קיץ
כבר נמאס לי ממעיל ונמאס ממטריה
היום אני מראה את הטוסיק בבריכה
יש לי ביקיני חוטיני בלילה לובשת מיני
איזה חום אני צריכה חמצן לצבוע לבלונדיני
כל לילה שיכורה כי כל לילה מסיבה
משתוללת ורוקדת כבר כולי מזיעה
תעשה לי פוווווו אני צריכה אויר
נו בוא לשירותים ניתן אחד מהיר
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
אני כלכך שמחה שהקיץ בא
כליום אני בים למה מה קרה
השמש כבר עשתה אותי ארנבת שחומה
אני צריכה לשתות המון אסור להתייבש
תזמין אותי לבירה נו אל תתבייש
הרבה דגים בים ואני על החוף
הכרישים הכי גדולים מנסים אותי לטרוף
רוצה בנות אז תהיה זמין
מותק איתי אתה לא צריך יותר את יד ימין
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
אני כלכך שמחה שהקיץ בא
חם לי! חם לי חם לי! חם לי!
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
שיו איזה כיף, הקיץ בא באבאבאבא
אני כלכך שמחה שהקיץ בא
טוב שכנוע מעמיק ומאומץ ע"י עומר גורם לכך שאני אנסה לשחזר חלק מהפוסט.אני גם כותבת את זה על המקלדת השבורה של עופנג ועומנג, אם אתם רוצים לדעת איך היא נשברה פשוט תקראו בבלוג של עופנג.וגם נורא קשה לכתוב כשאני לא רגילה כבר לwindows וזה מציק ביותר.
האוכל בקורס: נורא ואיום . פשוט בושה וחרפה. זה נע בין שמן בתוספת אטריות עם רוטב שמן בצד, לבין פתיתי אבן שאפילו הrock-biter לא היה אוכל, לבין ביצה לא עשויה מנוקדת בטיפות דם בתוך עגבניה מרוטה. אפילו לא הצלחתי להביא את עצמי לטעום את זה. ואסור לשכוח את פשטידות הרפש לצמחונים בלבד שבהן יש את הפשטידה של אתמול (פשטידות פיבונאצ'י) ביחד עם ים של מלח וירקות בלתי מזוהים. ועוגות דבש שיוצאות לי כבר מכל החורים.
בחדרים- אלה שאיתי בחדר אף פעם לא מסכימות שאני אדליק מזגן בלילה, ואני פשוט זולגת כל לילה לפני שאני נרדמת. שתבינו, אני יוצאת מהמקלחת וישר מתחילה שוב להזיע. אז חוצמזה שאין לי בכלל שעות שינה נורמליות ואני לומדת גם ככה 27 שעות ביממה, אני גם לא מצליחה לישון כי אני מתעוררת מזיעה בלילה.
המדריכים-חלק נחמדים וחלק מרושעים ואי אפשר לצחוק איתם. מאחד מהם קיבלתי את הלקח (שאפילו נרשם ביומני):לעולם לא להביע את דעתי. הסיפור הוא כזה... ישבנו בע"ע (עבודה עצמית) ופתרנו תרגילים בס'. זאת שישבה לידי ביקשה ממנו עזרה והוא אמר לה משהו שאפשר לסכם ב"תחשבי לבד". אז סיננתי בשקט "מאוד עזר, הה?" וכנראה שלא מספיק בשקט כי הוא הסתובב ושאל אותי "מה אמרת?" ואמרתי לו... אז הוא לקח אותי לשיחה בחוץ שהסתכמה בהרבה צקצוקים חסרי סבלנות ובשאלות כמו "למה את מדברת בע"ע? למהאת חושבת שיש לך זכות להעביר ביקורת על מה שמדריכים אומרים? זה דברים שאנחנו חושבים הרבה לפני שאנחנו אומרים אותם, בלה בלה, ולמה את בכלל לוקחת לה את הקרדיט- היא יכולה לדבר בעצמה, בלה בלה" בסופו של דבר אמרתי בקול קטן ועל סף בכי שלא הייתי צריכה לדבר בכלל, וגם ככה היה לי יום נוראי אז לא רציתי להתעסק איתו יותר.
אבל אני סתם מתלוננת.. בסופו של דבר האנשים טובים (כמו ל' למשל, שם בדוי, שהיא ואני קצת בלתי נפרדות. ואסור לי לומר איך קוראים לה באמת, אני רק אומר לכם שהיא לא אחת מהנאנסות של קצב היא פשוט סודית כמו כל האנשים שאיתי בקורס.)
היא כל הזמן מחייכת ואף פעם לא עצובה, מה שעוזר לי לעבור את הימים השני והשלישי בשבוע בדרך כלל. היום הראשון עובר בזכות הסתכלות על רשימת החסרונות והיתרונות של הקורס. רבים מהחסרונות לא נרשמים כדי שאני אשכח אותם וכדי שאני אראה את היתרונות כחזקים יותר. איך זה שאנשים אחרים לא סובלים כמוני? אף אחד לא מתגעגע הבייתה עד כדי דמעות. אני תוהה אם האהבה היא עונש על חטא קדמוני שקרה בתחילתה של האנושות. אולי מישהו הכעיס את האלים והם הענישו את האדם ברגשות. לפעמים זה כואב כל כך שאני נקרעת לשניים.
אני יודעת שעל חטאים מקבלים עונש, גם אם זו לא אשמת הגורל או האלים אלא אשמתנו בלבד. אני יודעת את זה כי אני מכפרת על החטאים שלי מלפני שנה בערך. וגם זה כואב לפעמים בייחוד כשאני רואה דברים ונמצאת במקומות עם הרבה זכרונות. אני תוהה אם אני אי פעם אוכל לצאת ממעגל ההאשמה הזה.
הקטע האחרון דרך אגב ממש לא היה חלק מהפוסט הקודם שנמחק....
טוב אני לא זוכרת יותר דברים שרציתי לומר למרות שאני בטוחה שהיו עוד הרבה... אז אני אשמור מהר לפני שגם זה יימחק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
