היי כולם
המון זמן לא עדכנתי...
אבל הנה אני כאן.
אז סיימתי טירונות, היה די נורא. יש אנשים (עומר למשל) שיאמרו שאני ממש מתבכיינת, שהייתה לי טירונות קלה, קייטנה, בית מלון, וכו' וכו', רק כי היה לי חדר במקום אוהל והיה בו מזגן.
אבל אני לא חושבת שזה היה קל.
אני באופן אישי, לא יודעת מה איתכם, אבל אני לא כל כך אוהבת שמתייחסים אליי כמו לזבל. לא יודעת, אולי זאת רק אני?
ואני גם לא אוהבת שצועקים עליי, ומזלזלים בי כי אני צעירה ועוד אין לי דרגות. ובייחוד אני לא אוהבת שמי שנותן את היחס הזה, זה חבורת פוסטמות שלא יודעות מהחיים שלהן, שאני אפילו לא מורשית לחשוף אותן למה שאני עושה בצבא כי רמת הסיווג שלהן נמוכה מדי, שהן בגיל שלי וסיימו יחד איתי ללמוד בתיכון ושסביר להניח שקיבלו פחות ממני בבגרויות.
אני לא אוהבת שמנצלים אותי לעבודות רס"ר או לשטיפת כלים כי הם מתקמצנים על מדיח.
אני לא אוהבת שקוראים לי "חיילת". יש לי שם, אני לא מספר.
ואני הכי הכי לא אוהבת להיות רחוק מהבית במשך שבועיים. כשאני מסתכלת אחורה על השבועיים האלה הם נראים לי כל כך רחוקים, כאילו מישהי אחרת עברה אותם. אני אומרת לעצמי שאין מצב שבעולם שעשיתי את זה, אני הרי כל כך ילדת בית, ילדה של אימא... איך יכול להיות שהייתי רחוקה מהאנשים שאני אוהבת במשך שבועיים שלמים?
איך יכול להיות שהחיים שלי היו בהקפאה לשבועיים, יחד עם האישיות שלי?
אני מתנחמת בעובדה שלא קיבלתי מצטיינת טירונות, כי אז זה היה אומר שממש איבדתי שפיות.
אבל עכשיו הכל יותר טוב.
אני עושה הפסקה כי אני צריכה ללכת, אבל על המרכז אני אספר קצת בהמשך, אל תתרגשו אני לא אספר לכם דברים מסווגים.
חזרתי.
אז הגענו למרכז ביום ראשון בבוקר ומילאנו טופס טיולים וכל מיני שטויות. המ"כיות מהטירונות ניסו להשתלט עלינו אבל אחרי שנגמרת הטירונות והאור נכבה וכולם הולכים הבייתה .. אף אחד לא שם על המ"כיות.
והיה נורא שמח ופגשנו את המדריכים מהקורס וכל מיני שטויות.
ועכשיו אנחנו בהכשרות כניסה עד יום חמישי ואחר כך נתחיל חפיפות ולעבודה.
מה שממש מגניב זה שאני יכולה לצאת בערב או לנסוע הבייתה אם אני מתגעגעת יותר מדי, ולבקר את אחותי כשבא לי.. וגם יש חדר כושר בבסיס וסלסה וסרטים ובקיצור, אני ממש נהנית.
אחרי סופ"ש של ימי הולדת (אחותי וגם עופר) והמון שוקולד, אני אפילו קצת מתגעגעת למרכז...
ביי בינתיים
shooshy
בבלוג זה
בכל הבלוגים
