תקופה נחמדה יחסית, שקט ורגוע.

לקחתי השבוע את כל שאר הדברים שנשארו לי אצל חבר לשעבר שלי, ניפרדנו יפה, עם חיוך וחיבוק. ככה צריך, אני מרגישה שעכשיו אין לי חרטות ואני מוכנה לעבור הלאה מבלי להסתכל לאחור, אני שמחה שזה יצא ככה.

מזל שידיד שלי לקח אותי, המזוודה הייתה ממש כבדה  

אז היה שבוע הספר, התחדשתי ב 7 ספרים חדשים, 3 של הרלן קובן, 2 של לי צ'יילד, 1 של ג'וזף פיינדר ו 1 של אן רייס (ראיון עם ערפד).

היום הולדת שלי מתקרב, כנראה שאסע לחגוג באילת עם עוד חברה, נחיה ונראה [:

נראה שפשוט הכל מתחיל להסתדר, אפילו הבעיות עם הבנק, כמו שאומרים וזה פשוט נכון, הכל לטובה והכל יהיה טוב  

אז לסיום- אסור לברוח מהבעיות שלנו, צריך להתמודד איתן להסתכל לפחד בעיינים, קיצ' קיצ' קיצ' אבל נכון!

סופ"ש מצוין שיהיה!

נטליה.

משעשע במיוחד,

לחזור לפה אחרי כמעט 3 שנים, להסתכל על פוסטים ישנים, על הילדותיות.

להסתכל, לקרוא, ולהבין, עד כמה התבגרתי, גדלתי, השתנתי, ועוד כמה עבודה יש לי לעשות על עצמי.

מסיבה לא ברורה החלטתי לחזור לכתוב כאן, לא יודעת אם מישהו בכלל משתמש עדיין ב"ישרא-בלוג".

אני עדיין אוהבת את העיצוב של הבלוג, אולי כי זה מרגיש נוסטלגי.

תקופה חדשה החלה בחיי, השתחררתי משירות צבאי+שירות קבע, התחלתי לעבוד במקום חדש, ניפרדתי מן החבר, היינו ביחד שנה וחודש..לא בטוחה איך הרגשות שלי כלפיי זה, אבל בסה"כ הרגשה די טובה.

לא התאמנו בכלל, הוא-אוהב מוסיקה קלאסית,שר אופרה, מנגן על קלרינט, הילד של אמא, ילד טוב מידי. אני-ממש לא הילדה של אמא, חוצפנית ועם פה גדול, עם השקפת עולם שונה לחלוטין, ממש לא בקטע של מוסיקה קלאסית ואופרה זה כמו לשמוע קלטת בסינית בשבילי, לא מבינה את זה (כמובן ללא זילזול באנשים שאוהבים את זה או עוסקים בזה), לא שידרנו על אותו גל בכלל, ניפרדנו הרבה פעמים וחזרנו, לא ברור למה.

שנינו סבלנו מהקשר הזה, אבל אהבנו אחד את השני, אבל זה לא מספיק, אני לא מאמינה בזה שאהבה זה כל מה שחשוב, אם אי אפשר לחלוק תחומי עניין ולהתלהב מהדברים שעושים אותך מאושר, בוודאי שזה יביא להרס מוחלט.

אני צריכה לקחת את הדברים שלי מהדירה שלו, הוא גר בעיר אחרת, בעייתי, כל פעם אני מוצאת תירוץ אחר לדחות את זה, אבל כנראה אעשה זאת בסוף שבוע הקרוב.

אני מלבטת לגבי הלימודים, אני מודאגת מבחינה כספית, המינוס בבנק מעצבן.

האם ללמוד לימודי מזרח אסיה, או קרימינולוגיה, להירשם לפתוחה או לבר אילן..לעשות פסיכומטרי או מכינה, אני לא מרגישה מוכנה לזה עדיין, אני עדיין מרגישה ילדה קטנה שלא התבגרה ולא מוכנה לחיים האמיתיים, כמובן שאמא לוחצת ומתעצבנת.

אני עומדת במן צומת גדולה ויש כ"כ הרבה כיוונים חדשים, ואני לא בטוחה לאיזה כיוון לפנות, לימודים, אהבה, חברים ועוד כ"כ הרבה דברים.

השבוע חזרתי להיות בקשר עם חברות ילדות שלי, מהיסודי, ניפגשנו ודיברנו ארוכות על כל מה שפיספסנו בחיים אחת של השנייה, לפני ששמנו לב עברו 4 שעות והיה כבר חצות, שלושתנו נתקענו בלי אוטובוס הביתה, היה מצחיק, נוסטלגי, כיף ומשחרר.

התגעגעתי.

היום אנחנו ניפגשות שוב, לעוד הרפתקה לילית, רק שלושתנו, מצפה לזה בכליון עיניים.

בזמן האחרון התחלתי לקרוא הרבה, ספרי מתח בעיקר.

התמכרתי לחלוטין לסדרת מתח של לי צ'יילד- "ג'ק ריצ'ר".

אני צריכה לזוז,

נטליה.