 כינוי:
בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
צהל החליט שהכי בטוח יהיה בינתיים לשלוח אותי לבית..
לפני מועד הגיוס שלי, חברים ערכו לכבודי מסיבת פרידה, מתנות וכו' ושיתפו אותי בחוויות הזוועתיות שלהם.
נכון, השירותים מסריחים ולא ברור של מי הם, הנשים או הגברים, ונכון שיש צעקות מאלו שעם השרוך הירוק שכל הזמן מסתובבים בפוזה ומפקדים..זה כן.
קודם כל הביאו אותנו (עם אוטובוס מס 1) מבית החייל בבאר שבע לתל השומר ל..אוקי, אין לי מושג איפה שמה, אבל היה כתוב מעל זה מיטב. אבל אחת החיילות אמרה שבכל מקום כתוב מיטב, כך שזה לא ממש משנה. באוטובוס חילקו לנו דף מדבקות עם השמות שלנו, הורידו מהאוטובוס, לקחנו ת'תיקים הענקיים שלנו מהבית ועמדנו בשלושה טורים. אחרי זה המפקדת (או מה שזה לא יהיה עם השרוך הירוק) לקחה אותנו לסככה ואמרו להוריד תכשיטים, פלאפונים, תיקים קטנים ולאחסן (כך שאל תביאו תיקים קטנים, זה סתם לדחוס אותם לתוך תרמיל ענק).
אה, ואל תבואו בנעליים חדשות או כפכפים, אתם עומדים כל היום (המפקדים אוסרים לשבת "כי יש מצלמות ואסור") ותלבשו בגדים עם המון כיסים, לארנק או לכסף הקטן, לת.ז ולמדבקות.
בכל אופן, מכניסים אותכם לאולם, מקרינים סרט על הצבא, ועל כמה חשוב לתרום מח עצם (תתרמו אנשים, זה מציל חיים!), אחרי זה חילקו אותנו לשתיי קבוצות, נתנו מפות ואמרו לנו פשוט ללכת בכל התחנות.. התחלתי ב: צילום חלל הפה, תרומת מח העצם, רנטגן, טביעות אצבעות, ח.אוכל, צילום חוגר (יצאתי ילדה מוכה), חיסונים ובדיקת DNA, אימות נתונים (תביאו חשבון בנק!! זה בעיקון מהשהם שואלים שמה), קבלת החוגר (עם תמונת ילדה מוכה), קציון מיון (למי שלא יודע איפה משרת או אם רוצה להחליף או משהו, ואז עוברתי במחלקת אפסנאות נתנו לי טופס של מה אקבל ובכריחו אותי לחתום על זה, קיבלתי שק ענק (עם כיתובים שונים בגדלים שונים "מכאל" מי החייל המפגר!??!)
בתוכו היו שלוש חולצות לבנות, חגורה, מעיל, תיק, מגבת, גז מדמיע, לאחר מכן נתנו לי זוג נעליים, 2 חולצות רגילות וירכית אחת, ובמקום שלוש מכנסיים לקחתי שלושה חצאיות (שזה גם סיפור, או שזה ענק, או שזה פיצי. בנוסף לכל זה גם ארוך, מאז שלבשתי את זה, כמעט נהרגתי לפחות שבע-שמונה פעם!), יצאתי מתאי מדידה, עברתי שוב במחשב שקיבלתי הכל. בחוץ קיבלתי כומתה, החייל המותש אמר לנו לשים את זה על הכתף. כמובן שטירטרתי אותו עד שהבנתי איך. מאחד נוסף קיבלנו מתנה ממועדון מיטב (היה שם: טמפונים, דאודורנט, במבה, סוכריה על מקל, חטיף אנרגיה, קפה בטעם וניל, משחת שיניים, סכין גילוח, סבון+שמפו, ג'ל לשטיפת ידיים ללא מים ועוד כלמיני)משם הלכנו למסדר.
המפקד (רוסי מניאק, ורוסים בעמדת כוח הוא תמיד רוסי מניאק) תירגל עימנו את "לקבל המפקד עבור להקשב". באותו הרגע כשכולן במדים, זה נראה הכל אותו דבר ולא זיהיתי אפ'חת.
אחרי זה קראו לי בשם, (כי לא זכרתי איזו מחלקה אני או משהו) ועוד שלוש בנות, ושאלו איפה אנחנו גרות. ואז נתנו לנו אישורים ירוקים של שהות מוץ לבסיס ושלחו לבית. הטרונות, מסתבר, תתחיל בעוד יומיים. אחלה.
יצאתי אני ועוד אחת מהבסיס (הלכנו וקיללנו את התיקים הענקיים שנתנו לנו, ואת התיקים שלקחנו, ואני את החצאית הארוכה שלי..ואת החום, ואת החיילים שפגשנו בדרך ולא רק שלא עזרו אלא גם ציחקקו עלינו..).
בכל אופן, פגשתי שמה המון (יחסתי) בנות מסילבר, יערה (נסעתי איתה), נסטיה, מרינה הג'ינג'ית, יאנה ועוד הרבה בנות שהיו איתי במיונים ובמיון התעסוקתי.. באופן כללי, היה נחמד וברגעים הספורים בהם ישבתי, הרגשתי גן עדן. וכשחזרתי לבית והורדתי מהכתפיים את השק והתרמיל, חשתי עגן עדן בריבוע.
המפקד שליווה אותנו לח.אוכל ונתן לנו שיעור ראשון ב"כן, המפקד!" היה תימני. ברגע שקלטתי את זה, לא הפסקתי להתפותץ מצחוק. והוא כל הזמן "מה מצחיק? מה?".. ואז קלטתי שברגע שהוא רואה שאפ'חד לא רואה אותו, הוא נקרע עלינו, ומה שאנחנו אומרנו עליו.. הטירוף שבכוח. חח.
התימני יוצא: תסדרדו בשלש טורים! בשלושה טורים! לא משנה! טור אחד, טור שנים, טור שלוש!
הבנות: נקרעו מצחוק, חלק במצב של WTF
הוא: כל פעם שאני נותן פקודה, אתן עונות לי ב"כן המפקד!" ברור?
בנות: *שקט* ואז גל של צחוק.
הוא: ...
בנות: כן המפקד!
הוא: תסתובבו עם הפנים לקיר!
בנות מסתובבות.
הוא: תסתובבו בחזרה!! מה אמרתי!??!
בנות: WTF..
הא: איפה "כן המפקד?!"
בנות:.. אהה
הוא: תסתובבו!
בנות: כן המפקד..
הזוי, הוא כזה תימני.
כשיצאנו מח.אוכל, הוא החליט שלא הוא סופר אותנו, אלא הבנות. כל מי שעמדה בראש טור ספרה את הטור שלה.
הוא: ספרתן? יופי *ומוציא מחשבון* כמה? עשר? ועוד שש..עשר.. כן, כמה עוד? עשרים? שנייה..
ככה בערך זה נמשך עשרים דקות בשמש.. XD
תימני, אבל חמוד.
אבל מה שכן, הכי כיף זה לנסוע באוטובוס ולא לשלם. תענוג.
המדים מגניבים עד לכדי גיכוח, במחסן לא ידעתי שיש לי בשק מעיל ולא מדדתי אותו, לכן הוא קצת במידה של אחותי בת ה-10.. אבל בארץ גם ככה אין חורף, אז לא נמות..
וזהו, בעיקרון. אה, שכחתי לשאול איך קוראים לבנות שהטרטרתי איתן.. =\
רק מאנה לקחתי טלפון. זיכרון של קורציה יש לי ברגע שמשחררים אוי לבית אחרי חיסון.
אגב, החיסונים: לא שואלים אותך אם אתה מוכן. זה הולך ככה:
היא: תרמיל שרוול. *מורחת חומר מחטא* אני בינתיים ברוב תמימותי הפנתי את ראשי לראות אם אני כבר סיימה, ו"בום" ועוד אחת מיד אחריו "בום!" היא: את יכולה ללכת. אני: מה?? זהו??
היא: כן, לכי כבר.
ומהבסיס יצאתי עם אישור כמובן, אבל אפ'חד לא עיניין אותו ולא בדק, חבר'ה זה לא ביצפר, אם לא תופסת אותכם משטרה צבאית, אתם פפושעים חופשיים.
XD
קסקס:)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
