בזמן האחרון התחלתי לחשוב על אנשים שהייתי איתם בקשר פעם.
על איך שאני מתגעגעת לכמה מהם.
על איך שחסרות לי השיחות האלו שנמשכו שעות לפעמים.
צריך לדעת להעריך דברים,אני מתחילה להעריך אותם יותר מדי מאוחר.
למרות כל הדברים הלא הכי טובים והרגעים המעצבנים שמתי לב שאני
בן אדם כזה שלא בוכה.
אני תמיד מחייכת.כן,אני מתלוננת על מה שקורה אבל לא בוכה.
אולי זה טוב כי לבכות זה לא פתרון.
אבל אולי זה גם לא טוב כי אני מחזיקה הכל בפנים ואז אחרי הרבה
זמן שקורה משו הכי קטן בעולם אני יכולה להתפרץ ולבכות.
-
אני מבולבלת ולא כ"כ יודעת מה נסגר איתי כרגע אבל למרות הכל טוב לי(:
דנה נשמה היה ממש כיף אתמול לפני האימון!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
