And I dance dance dance and I dance dance dance..

וזה כמו מחלה.

זה אוכל אותך מבפנים.

את יודעת שאת עושה משהו לא בסדר,

אבל את ממשיכה עם זה כי את רוצה להגיע למקום המסויים הזה.

כי את לא מקבלת 'לא' כתשובה.

כי ככה את.

כי ככה חינכו אותך.

כי את חייבת להשיג את מבוקשך.

ואת שומעת אותה קוראת לך בכל דבר שאת מכניסה לפה שלך

מזהירה אותך ומזכירה לך את התוצאות

ואת לא אוכלת

ומעשנת במקום.

כמו קטר.

אפשר כבר לסלול מדרכות מכל הזבל שיש לך בריאות.

ואת רוצה להפסיק לעשן, אבל את לא יכולה.

ואת רוצה להפסיק עם זה..

ואת

לא

יכולה.

כי את כבר בתוך זה,

נראה לך.

וכל כך הרבה חששות מלווים אותך

בכל דבר שאת עושה

מפחדת

בעיקר להשאר לבד.

כי את שונאת להיות לבד..

למרות שלא תמיד ה"ביחד" שלך, הוא באמת ביחד.

ואת רוצה להאמין שכל זה רק חלום,

שאת תתעוררי מחר בלי כאבי בטן מטורפים..

שתקומי בלי סחרחורת,

בלי כאב ראש.

אבל את יודעת שזה לא יקרה..

כי משהו נדפק אצלך

נדפק חזק.

ואת שוב חושבת עליו, שוב מתגעגעת אליו..

ומבולבלת.

מה קורה.. אם משהו בכלל קורה.

לא יודעת.

ונמאס לך מזה שאת לא יכולה לדבר על זה..

ולמרות שאת רעבה כרגע כל כך, הבטן כבר נדבקת לך לגב..

את עדיין לא תכניסי משהו לפה שלך.. חוץ ממים.

אני שונאת אותך.

אני שונאת אותי.

ושוב רע לי.

BTW

מזל טוב לבלוג.

בן שנה וארבעה ימים.