סיפורי קומקום

באמת שהייתי צריכה לכתוב כאן הרבה מאז הפעם האחרונה שעידכנתי. לא שזה היה נורא מזמן, פשוט בזמן האחרון קרו ממש הרבה דברים, הרבה במלוא מובן המילה.

זה עלול להיות פוסט ממש ארוך, אבל הגעתי למסקנה שלכתוב פוסטים קצרים כדי שאנשים לא יבהלו זו פופולאריות זולה. כנ"ל בלוגים שמשלבים מאתיים תמונות בכל פוסט.

ונתחיל במקצה למשקל כבד.

סביר להניח שרוב קוראי הבלוג כבר שמעו על זה ממני באופן אישי, ובכל זאת... אני והחבר שלי במשך הכמעט שנתיים האחרונות נפרדנו.

ואני בסדר, באמת, אבל אני לא רוצה לפרט על זה פה. זה נראה לי מיותר ומי שצריך לדעת דברים כבר יודע אתם, אני מניחה.

נקסט: השתתפתי במירוץ שדה של מחוז דרום: 3000 מטר של נשימת אבק ואוויר קפוא הובילו אותי לתוצאה מפוקפקת למדי של 17 וחצי דקות. למרות שבסופו של דבר יצאי בדיוק באמצע: מקום תשיעי מתוך 18 בנות שהשתתפו מכיתה י"ב. בחישוב הקבוצתי הצלחנו, אני והרצות האחרות, להגיע למקום השני והמורה הסדיסטית שלי מתכננת לשלוח אותנו למירוץ הארצי בבית שאן.

בית שאן?!

יומיים אחרי הריצה צלעתי בגלל מתיחה בברך... אויאויאוי....

נקסט: סמינר קבוצות המשך + ועידת העשוקים.

היה ריק. הגענו 7 אנשים מתוך 13 לסמינר, שדוקא היה לא רע בכלל. אכלנו פויקה שבין השאר הכיל גם תירוש. פיתחתי לאחרונה תיאוריה שלפויקה אפשר לשפוך פח זבל ירוק מהסוג שמייצרים במקצועיות רבה בקיבוץ שלי וזה עדיין יהיה טעים. חוץ מזה היה קר. מזג האויר, לא הפויקה.

אני אוהבת את הקבוצה הזאת, התחברתי לאנשים בה, אבל כנראה שאיאלץ לעזוב אותה כי איל גם נמצא בה ולחיות בקומונה יחד לא נראה לי בריא. חבל.

אחר כך נסענו לועידה שעל פי YNET הגיעו אליה בערך 300 איש. למען האמת זה נראה שהגיעו אליה הרבה פחות, אבל זה עדיף על שום דבר. פגשתי שם הרבה אנשים שהתגעגעתי אליהם מאוד, למרות שאני לא יודעת אם כולם ידעו את זה.

אבל מעבר לקטע החברתי שמלווה כל מפגש של שמו"צניקים, הרגשתי שהועידה הפעם באמת לא הייתה באוויר. היה לה מסר מאוד ברור ומעשי: בזמן שבכל העולם מלאימים בנקים ומפחיתים ריביות, בזמן שברור שהשיטה הקפיטליסטית נכשלת, איך זה יכול להיות שהמלך של הקפיטליזם הישראלי מוביל בסקרים?!

הועידה הזו היא אחד הדברים החשובים שהתנועה שלי עושה, ואני שמחה על כך שהיא מתקיימת כבר 9 שנים ברצף.

כתבתי אתמול סיפור קצר שמתחיל במילים "אני שמחתי כשהמורה לאנגלית מתה".

כן, יש בו גרעין מן האמת. אני חושבת שאחרי כמה שפצורים הוא יהיה לא רע בכלל. חוצמזה ראיתי עכשיו כשהתחברתי שיש תחרות סיפורים שהפרסים בה הם 25/50/100 ספרים לשלושת המקומות הראשונים, אז מי יודע, אפשר לנסות...

כואב לי הגב התחתון, מישהו פה מבין במסגרות?

מעיין.