שלום אדון טיל, מה שלומך הבוקר? אני מצויין, תודה, קמתי לעוד בוקר בהיר ונחמד, הלכתי לשיעור כינור וגם עשיתי קצת שופינג, באמת שהחיים יפים.
לא, אני לא באמת חושבת שאחד מהחברים שלך ייפול עליי בקרוב, אם כבר יש להם טילים לטווח ארוך הם לא יבזבזו אותם על כמה קיבוצים מסכנים, או איך שאמר לי החיפאי ההוא בזמן מלחמת לבנון "אפילו קסאם עם מוטיבציה לא יגיע אלייך". באמת אין מה לעשות פה, פאב הפטריה נסגר.
אגב, אם אנחנו כבר מדברים, תזכיר לי טיל של מי אתה, שלנו או שלהם? כלומר, "שלנו" זה של צה"ל, לא שאני מתיימרת להיות טייסת, בהחלט לא. בדיוק על דברים כאלה חשבתי כששקלתי אם למלא את שאלון המועמדות לטיס או לא. ההבדל בין טייסת שלוחצת על הכפתור ובין חי"רניקית שלוחצת על ההדק הוא בעיקר טכני ובינינו, יש כמה חוויות טובות לא פחות מלהטיס מטוס, כמו לחיות עם עצמי בשלום, למשל, או לישון בלילה בשקט.
אתה צודק, באמת נורא שיעמם לך שם במחסן והאפסנאי היה ממש אדיוט, אבל תחשוב על זה שעדיף להשתעמם במחסן מאשר לשכב מרוסק לרסיסים ברחוב בין הריסות של בתים ואנשים צווחים. אנשים בהיסטריה גם הם לא מייצגים את המין האנושי בשיאו. למרות שהמלחמה היא לא רק אלה שמטיחים אש ואלו שסופגים אותה. מלחמה זה גם הילדים שאבא שלהם קיבל צו התייצבות, מלחמה זה גם הלחשושים השקטים האלו שכאילו אם ייאמרו בשקט הם יהיו פחות מלחיצים והמסיבה לא תיהרס. מלחמה זה גם אנשים ששואלים אותי בחשש "אז מה, את בטווח?".
אמא ואבא עוד לא ממש החליטו אם יש לנו מספיק זמן לדלג למקלט השכונתי או שעדיף סתם להשתטח במסדרון, מה דעתך?
מלחמה?
הרי רק אתמול הייתי עם כמה חברות בבית קפה והיה כל כך נחמד והיום, כשאני ואמא הלכנו לעשות קניות, המרכז המסחרי הגדול בנגב היה מלא עד אפס מקום באנשים שניצלו את חופשת החנוכה כדי לגהץ את כרטיס האשראי קצת. אז... הכל כרגיל או לא? תגיד לי אתה, אתה זה שרואה את המצב מלמעלה...
בידידות
מעיין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ילדה דרקון