סיפורי קומקום

there is no such language.

כמו שהבנתם, גם אני כבר לא לומדת יותר אנגלית לעולם. סיימתי עם זה, תודה רבה. התגובה הראשונית שלי הייתה לדבר עם נעמה רק בספרדית [טוב, נו, גם פה ושם השחלתי קצת עברית..], אחר כך גיליתי אדישות ובסוף סתם שמחתי כי אני לא הולכת יותר לראות את הדיקטטורית הקנדית חובבת הזוחלים והשירה מן המאה ה-19.

אז מה מעשיי עכשיו משהתפנו עוד כמה שעות בלו"ז? בעיקר לימודי מתמטיקה מן המיקודית הירקרקת שלי. הייתה לי היום המתכונת השנייה [והאחרונה] בעוד שרק אתמול הבנתי איך פותרים פונקציות מעריכיות. מומלץ בחום. אבל בכל אופן, הערב ומחר המתמטיקה הקדושה תידחק מעט לפינה. צבא ההגנה שלנו ביקש שאתייצב מחר ב-8:30 בתל השומר. הם קוראים לזה בדיקות רפואיות, אני חושבת שזה שם יפה יותר ל"בדיקת התפקוד של מערכת העצבים שלך תחת לחץ במפגש עם חוסר הארגון המובהק שאת הולכת להתקל בו פעמים רבות במהלך שירותך הצבאי". כמו שהבנתם, אין לי הרבה ציפיות, אבל לפחות עשיתי ספירת דם במיוחד לכבודם וזו הייתה חוויה מסעירה. יש לי 4 טסיות דם יותר מהנורמה.

עכשיו הגיע הרגע בו אתם מבינים שכדי להגיע מן השממה המדברית שאני חיה בה לתל השומר ב-8:30 [בבוקר! שלא יהיו לכם טעויות] אני צריכה לקום בערך עם הרפתנים של חליבת הבוקר. הפתרון: דודים מגניבים שחיים בתל אביב. זה גם חוסך לי את השעה וחצי של הנסיעה לתל אביב בבוקר בכבישים פקוקים\רכבת שמרוב אנשים הדחיסות תאפשר לי לכל היותר לעמוד על רגל אחת, וגם זה אם אני אלחם על מקומי. בנוסף, אני מקבלת בונוס: כרטיס ל"רוקרימון". איך? פשוט מאוד! שני הדודים המגניבים הם גם מורים ברימון [לפיתוח קול ולתופים וקצב] והיה אך טבעי להציע לי להצטרף אליהם לאירוע. אז אני הולכת לראות היום בערב את עתיד המוסיקה הישראלית [כלומר, דור המלצרים של היום] קורעים את הבמה ואשאף לראותיי את הענן התל אביבי הורוד שהם מוקפים בו. מי יודע, אולי גם אני אתמסטל קצת...

אז אחלו לי בהצלחה ורוב בריאות [כדי שאעבור את הבדיקות הרפואיות], אני אעדכן מחר במידה ויהיו לי חוויות מעניינות [או במידה ומוחי הקודח ימציא כמה...].

להתראות, לנין.

מעיין.