"ואלוהים הביא את המבול מים על הארץ..."
לא, אני לא יודעת לצטט את זה כי השתתפתי בחידון התנ"ך, האמינו לי שאם גם אתם תשמעו את קובי פרחי מדקלם את זה בקול רדיופוני להפליא באלבום שאתם אוהבים נורא [Orphaned Land/ Mabool] תדעו בעל פה חלק לא קטן מסיפור המבול התנכ"י.
כן כן, צפונים למיניהם שבטוחים שהנגב הצפוני זה חמש דקות מאילת, תאמינו או לא, גם פה המים זורמים בשבילים כמו וודקה בורידיו של רוסי ממוצע. מדי פעם אני גם מחייכת למראה הפלאש במצלמה של אלוהים [ברקים, דה...]. אני אוהבת שהשבתות האלו, שבהן אני נשארת בבית בחוסר מעש [או בהעמדת פנים שאין לי מה לעשות למרות שדווקא יש לי המון], גשומות. זה נותן לי תחושה שטוב להיות בבית וזה הכי סבבה בעולם להיות תקועה פה ולבהות בעצמי. מה שכן, אני מנגנת הרבה [יחסית לעצמי]: שעתיים ביום. אולי מחר אני אצליח שלוש שעות? בתכל'ס כל מה שאני צריכה זה להיות באמת קשוחה עם עצמי, אבל עצמי עושה לי כל מיני מניפולציות ואז אני נכנעת והולכת לאכול משהו.
הקונצרט הלך בסדר. היו לי כמה פספוסים די בולטים, בקטעים המהירים, אבל זה רק מבחינת התווים, מהצליל אני מרוצה למדי, חוץ מזה התגובות של מירון וקלרה [היא פאקינג נישקה אותי על הלחי 
] היו חיוביות אז כנראה שגם אני יכולה להיות מרוצה.
משהו ששחכתי בפוסט הקודם, מופנה בעיקר לקוראים שלא לומדים איתי בבצפר: כבר הוחלט למה אני מתחפשת בפורים השנה! יאי!
נכון, זה לא מקורי כמו להתחפש לחבל כביסה [כיתה ז'], לא נועז כמו להתחפש לקנגרו [כיתה י"א], לא אקולוגי כמו להתחפש לפעילת גרינפיס [כיתה י'] ולא פטריוטי כמו להתחפש ליאצק [כיתה ו'] אבל זה כן הולך להיות כיף:
אני ועוד מלא בנות מהשכבה הולכות להגיע כולנו בשמלות נשף ומסכות. מישהי קיבלה את הרעיון מאיזו סידרת טלוויזיה ומאחר שכולן [חוץ ממני כמובן] רואות אותה הרעיון תפס תאוצה. בתכל'ס זה מרגיש ממש כמו הנשפים האלה של סיום י"ב שרואים בסרטים אמריקאיים על תיכונים אמריקאיים [נו, אלה שתמיד יש בהם איזה קפטן של נבחרת הפוטבול והוא החבר של המעודדת הראשית ושניהם יפים ומהממים ויש מעין היררכיה מעמדית וחדר אוכל שמגישים בו אוכל מגעיל ו... הבנתם את הפואנטה]. כולן מתחילות לדון בשמלות שיביאו, הולכות יחד לקניות וקמה אפילו פירגנה לנו תצוגת אופנה בבלוג שלה. שאפו. אני ממש מקווה שלא יהיה קר, כי אין לי שום דבר מחמם ללבוש מעל שמלת סטרפלס אדומה [כן כן! לא פחות!].
ידידי אסף [לקוראות שלומדת איתי: זה שהיה אמור להגיע לבצפר לפני כמה זמן ולא בא בסוף] בא לסמינר במכינת נחשון כי הוא שוקל להעביר שם את שנת השירות ומשום שהמקום הזה נמצא ממש בתוך בית הספר שלי קפצתי לבקר אותו. מי שלא מכיר, הבחור פשוט מורעל על כל הקטע של חקלאות, עם דגש גדול ורציני על גידולי שדה [בראשי תבות גד"ש]: כבר כשראיתי אותו מתקרב מרחוק הבחנתי שהוא לובש חולצה של JOHN DEER [תרגום לבנות: יצרן טרקטורים רציני] וחלק מאוד מכובד מהשיחה הוא התמוגג על הנוף החקלאי ["פשוט דונמים על דונמים של שדות!"], ריח הרפת ועל הטרקטור הכי גדול בארץ ששייך לקיבוץ בו נמצא בית הספר שלי ואיך הוא יגיע לשם בלי ללכת דבר ראשון על הבוקר לסככה שלו ולרייר קצת?! ["אין, זה היה כמעט כמו חלום שהתגשם!!!"].
חמוד.
וקינוח, אבא צילם אותי קצת בשביל ההזמנה לרסיטל, הרגשתי ממש כמו דוגמנית צמרת: גם לבשתי בגד לא הכי חורפי בטמפרטורה שואפת לאפס וגם הייתה רוח חזקה שבידרה לי את השיער...
אנא התעלמו מהמכנס שזועק "שיעור ספורט עם בריז'יט", צילמנו עוד מליון תמונות אבל אם דווקא זו תיבחר סביר להניח שהרגליים יחתכו ממנה....
צ'או...
מעיין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ילדה דרקון
