סיפורי קומקום

חזרתי ליומיים של מנוחה בבית בין ההכנה של סמינר המד"צופי ובין הדרכת הסמינר עצמו, מחר (שלישי) עליי לעלות ב-5 בבוקר על אוטובוס בבאר שבע ולנסוע לאיזור כפר סאלד (אצבע הגליל) תוך כדי איסוף חניכים מנקודות שונות ברחבי הארץ. כלומר מסלול שברכב פרטי יגזול מחיי כ-5 שעות, אבל בפועל יימשך בערך מחצית מחיי הבוגרים.

ההגיון הקר היה אומר שאם אני מעדכנת בבלוג בסיטואציה כזו, סביר להניח שאעלה פוסט נחמד שמתאר את חוויות ההכנה ואולי יכלול גם כמה תמונות נחמדות שלי ושל חבריי בחולצות כחולות עם שרוך לבן, אבל תכניותיי השתנו כשנתקלתי באחד הרעיונות המזעזעים ביותר שהגה איש שיווק ישראלי: מגודלים.

ראשית, אצרף קישור: http://www.megudalim.co.il/CellcomSummer/Promo.aspx

כפי שראיתם, מדובר בתכנית ריאליטי ממנה ייהנו רק לקוחות סלקום אשר שמו את ידם על מכשיר דור שלישי. לרוב הייתי בזה לכך, אבל במקרה הספציפי הזה אני באמת ובתמים מקווה שכמה שפחות אנשים יוכלו להגיע ולצפות בתכנית. הרעיון המרכזי, במילים פשוטות, הוא להפוך אנשים בשר ודם למעין "טאמאגוצ'י", היצור האלקטרוני הקטן מסוף שנות ה-90 שהיה תלוי בכם לחלוטין, דרש שתאכילו אותו, תרפאו אותו כשהוא חולה, תשעשעו אותו ומה לא ואם לא הייתם עושים כן - הוא פשוט היה מת. או אז הייתם לוחצים על כפתור קטן בצד והוא היה קם לתחייה, בוקע מהביצה וכיו"ב.

משתתפי התכנית יגיעו לבית ריק, חסרי כל לרבות בגדים ואוכל, ומאז יהיו תלויים בחסדי הצופים. הקהל יחליט מה יאכלו, מה ילבשו, מתי ואם ישנו ומי, אם בכלל, יארח להם חברה. האנשים האלה לא יוכלו לקבל החלטות בכל מה שקשור לצרכיהם הבסיסיים ביותר: מזון, לבוש וחברה. אלה אנשים שמבחירה ייהפכו לעבדים מהסוג הנורא ביותר, עבדים שאפילו לא יודעים מיהם אדוניהם. המסר שלדעתי יקבל כל ילד, כל נער ואפילו בני אדם בוגרים מהתכנית הזו הוא שהדבר הכי טוב זה למלא את דרישות החברה ממך בצורה כנועה, עיוורת. גם אם זה אומר להשפיל את עצמך ולעשות דברים שאתה שונא, כי קשה לי להאמין שהקהל יצטרך לבחור אם המתמודד יאכל הערב פסטה או אורז.

יהיה עליכם להרעיף עליהם את תשומת לבכם באמצעות מסרונים (SMS). זה מעורר בי גועל, כי זו המתודה הכי טובה של חברת סלקום להוכיח כי בשביל לתקשר עם אנשים, כדי להשפיע עליהם ואפילו כדי לדאוג לצרכיהם הבסיסיים ביותר אפשר להסתפק בטכנולוגיה, בתקשורת מרחוק, אין יותר צורך בקרבה. ומה יהיה אם לא תעשו זאת? אם תזניחו אותם? אם לא תשלחו מסרונים? הם ייעלמו.

הם ייעלמו. מי שלא שולחים לו SMS, מי שלא מצביעים לו, מי שלא מעורר את עניינו של הציבור הרחב, ייעלם. הוא לא קיים יותר, אולי מדי פעם ניתקל בפרצופו בתמונת פפראצי של איזה צהובון, אבל גם הצהובונים לא יתעניינו בו כל כך, הוא הרי לא מביא קהל. הם אומרים לנו, החברים מסלקום, שמי שלא פופולארי פשוט לא שווה את זה, ואני בטוחה שהם יעלימו אותו מעינינו לפני שיספיק לצעוק "אני רעב" כי לא האכלתם אותו, או "אני רוצה הביתה" סתם כי רע לו.

כבר היו משתתפי תכניות ריאליטי שמצבם הנפשי התערער עד מצב קליני, היו גם שהתאבדו. צפו עלייה בנתונים אחרי שתצא התכנית הזו לפועל.

ומה שמעצבן אותי כל כך זה שאין על העניין שום דיון תקשורתי, הרי אפילו על "האח הגדול" היה וביחס לתכנית הזו "הפח הגדול" היה חינוכית 23.

אני חוזרת הביתה ב-31 לחודש, זה אחרי שהתכנית תעלה לאוויר.

אנא מכם, אפילו אם אתם לא מתכוונים לעשות שום דבר בנידון, לפחות אל תבזו את עצמכם ואת בני האדם מעברו השני של המסך ואל תצפו בזה!

מעיין.