ב16.7,עמדתי בתחנה מרכזית חוף הכרמל (טוב נו ישבתי) וחיכיתי שיקראו בשם שלי.

ואז-הכל התחיל.

הדמעות,הנסיעה לבקום,ההליכה מתחנה לתחנה,העייפות,ההגעה למחנה 80,לשמוע שהטירונות היא 3 שבועות וחצי (לא שבועיים) אה וגם סוגרים שבת ראשונה...

אז אחרי יומיים שלושה של שוק התחיל להיות בסדר,אפילו נחמד...פתאום צחקתי יותר,הרבה יותר.פתאום מצאתי את עצמי שומעת ומדברת על הכל,ולאט לאט התחיל משהו.

ראיתי בנות מדהימות,מכל הארץ.הבנתי מה זה לקרע את עצמך,ראיתי מכ"יות מהלב,ראיתי שלא כל כך קשוחים איתנו וראיתי שלפעמים מגזימים.הבנתי שבצבא נגמר ההיגיון,חטפתי מכות בכל הגוף,הבנתי שאני לא כל כך אוהבת מטווחים,בכיתי,ולמדתי-הרבה.

למדתי שהכל-הכל עניין של גישה ופתיחות...למדתי שאני ממש לא אוהבת לשבת בזמן שחברות שלי קורעות את התחת,למדתי שאני יכולה לעשות יותר ממה שאני חושבת-גם אם אני לא רוצה וכמובן הפנמתי כמה דברים אפשר לעשות בדקה :)

עכשיו הגעתי לקורס,אני כבר שבועיים ואני מתחילה את התהליך מחדש עם בנות מהטירונות ועם בנות חדשות,ואני ממשיכה ללמוד ולהנות וגם לפחד ולחשוש,כי ככה זה.

אין לי מילים בכלל לתאר את החוויה הזאת,את הטירונות הזאת,היא הייתה משהו מיוחד מאוד.

ראיתי שם בנות מדהימות,בנות פחות מדהימות,בנות עם סיפורים מטורפים (בעיקר על הפרעות אכילה),ראיתי מפקדות שיעשו הכל בשביל הבנות,במיוחד המפקדת המלכה שלי!ראיתי גם מ"מ אלופה וסמלת קצת כלבה אבל גם לא לקחתי הכל יותר מידי קשה-כי הכל בסך הכל משחק.

לא הייתי מחליפה את הטירונות הזאת גם אם הייתי צריכה לסגור שוב שתי שבתות(במקום אחת) ולעשות שמירות(למרות שאני ממממממש שונאת את זה) כי בתכלס-לפעמים הרגשתי בקייטנה :)

אז אני מאחלת לכל מי שהתגייס טירונות טובה-תפיקו את המיטב,אני בטוחה שהמון עושים טירונות הרבה הרבה יותר קשה משלי אז אני מקווה שתפיקו ממנה את המיטב!

לכל מי שלא התגייס-תנצלו את התקופה הזאת כמה שיותר,תעשו המון כדי שלא יהיו לכם חרטות,בלי תירוצים!

בהצלחה.