גייהנום

שוב ארכיון. בקרוב אתחיל לכתוב קטעים חדשים, בינתיים אני מסתגל לרעיון הבלוג. קצת קשה להיכנס לשגרה הזו. שיהיה. תהנו.

זן חלוצי נכחד

הומואים אידיאליסטים הם זן חלוצי נכחד. הם, כלומר אני, בבעיה. מצד אחד אני שומר על נפשי הזכה ממפגעים תברואתיים במערכות הביוב העמוסות חומרי סיכה, מצד שני, תקופת היובש, במקרה שלי, לא נעצרת בשפתיים. לכולנו יש צרכים. גם האלטר אגו המתוחכם ביותר עוצר מדי פעם לפרוק יצרים. הדחפים הקמאיים העמידו אותי על הקצה ודרשו מענה מיידי באיומי ויברטור. כל אסוציאציה הזילה ריר. סמלים פאליים צצו מכל עבר. בחור כמוני מעמיד סקס כאופציה רק לאחר היכרות ולא בדייט ראשון. מצד שני, רוב הדייטים לא מגיעים לשלב שני בשעשועון הזוגיות. מלכוד. ובואו נגיד את האמת, לליבידו הגועש אין סבלנות להמתין למשחקי טלפונים ומי ישלח הודעת טקסט למי ואיך היא תובן ואם ובכלל יהיה דייט שני. סובלימציות יתר. נכנעתי. כבר הרבה זמן שאני מתכנן לקפוץ לביקור באחד ממעוזי הסקס וחשבתי לתומי שאולי יהיה זה פתרון למצוקה. תחת מעטה החשאיות והמשימה העיתונאית אוכל לממש פנטזיה סמויה ולהשקיט את רחשי הקיץ שעסקו ביצירה בזמן שכולם שרצו בים וניפחו רקמות. נמאס להם.

בחרתי בסקסישופ. בשביל להשקיט את המצפון ניסיתי לארגן לעצמי כמה שיותר סידורים בדרך. החזרתי סרטים לאוזן השלישית, פגשתי את עורך עכבר העיר, עצרתי לשתות חליטת צמחים בריאותית ונכנסתי לחנות סקס להזדיין. שגרה. הכניסה פנימה הפכה למבצע צבאי. משום מה החליטו להקים פאב סואן וטרנדי במיוחד לצד המחילה. מביך. ואם אפגוש מישהו מחבריי הקרובים? קרובי משפחה מצד שלישי? האם אאלץ להתוודות שאני בדרכי לחדר חושך סליזי במטרה לבוא במגע עם זרים מוחלטים? כעשרים דקות שוטטתי מחוץ למקום מנסה למצוא סיבה מספיק טובה להשתחל במעבר האפלולי.  

לא הספקתי אפילו להתאקלם כשעשרות דילדואים בצבעים וגדלים עצומים שקצת איימו על גבריותי תקפו אותי בכניסה. היו שם אברים שאורכם התחיל בספרה 3. לאחר ששילמתי לבחור המשועמם 25 שקלים חדשים נכנסתי למאורה. האווירה הייתה עמוסת גניחות קולניות שקשה היה לדעת אם מקורן הוא סרטי הפורנו או התאים הפעילים. התאורה הייתה חמקמקה. מהסוג של רואים אותי לא רואים אותי. נוגעים בי, שלא תעזו לגעת בי. רוב הנוכחים היו באזור גיל העמידה. לאחר שהתגברתי על הפרנויה ניסיתי לשוחח עם בחור בריטי שעמד בצד. הבחור מסתבר, לא ממש רצה לדבר. בלי לענות הוא נכנס לתא סמוך ונעמד. מכיוון שאני עדיין לא בקיא בתרבות תאי החושך נשארתי לעמוד במקום, על סף התייבשות. הוא סימן לי לבוא בעקבותיו. הלכתי. בזמן שניסיתי לפתח שיחה, הוא שלח ידיים. ככה, בלי לשאול לשמי, לשלומי. כלום. הורדתי את ידיו בבהלה ונסתי כל עוד נפשי בי.

חדרי חושך הם חלק מתרבות השוליים. הם מקומות בילוי לנכים קהילתיים. גברים נשואים, גברים בגיל העמידה שיכולים להציע בעיקר תחת מעטה החושך, ארוניסטיים חרדתיים וחתיכים שמאוהבים בעצמם. כאלה שאוהבים לראות את ההשפלה בעיניו של בר המזל שזכה לרגע במחיצתם. המגע האנונימי והאגרסיבי, תחת מעטה סרטי הפורנו ואווירת הסליז הקיצונית מעוות את פרספקטיבת האנושי ומנוון את חוש הרגש. איך אפשר לצאת מהמקום הזה שפוי? אם תקופת היובש לא תיפתר בקרוב, אאלץ להתמסר לגייהנום.