גייהנום

מסיבת הקווירחנה שהתקיימה לפני שבועיים הייתה הראשונה שלי, לשם שינוי מצאתי מוקד משיכה שמייצר מוטציות גנטיות ירושלמיות חד מיניות. לפחות באווירה.

כשיצאתי מהמסיבה תהיתי לעצמי מה לעזאזל היה שם?  אני, לכשעצמי, חובב עיסוקי מגדר. תרתי בעולם הדינמיקות ההומוסקסואליות כבר שנים. גבריות פגומה? סוציאליזציה נשית? ורסיטיליות איכותית? ואיך כל זה מתחבר לחדירות אנאליות? שאלות קשות. את המיניות אני לא כל כך מעוניין לטשטש ולכן לא תראו אותי מחליף את שערותיי הגבריות בשדיים מסיליקון  לטובת הפרחת אמירות חתרניות כנגד החברה הפטריארכלית, אבל אני מאמין כי כולנו זקוקים לטעימה מגדרית מאוזנת ואחראים לשבירת טאבואים היסטוריים שנבנו כמוקדי שליטה. אבל את זה לא מצאתי במסיבה. היו שם כמה חבר'ה שלבשו שמלות סקסיות וכמה בחורות שהכניסו דילדו לתחתוני התחרה אבל זה היה נראה כמו תירוץ מוצלח למסיבה מגניבה. הייתה מסיבה מגניבה.

החלטתי לתת לעסק עוד הזדמנות. הסינמה פרדילדו. סינמה פרדילדו? כן, פרדילדו. הצהרה גאונית. הגעתי למשכנו של הערב שאוכלס על ידי קווירים למכביר, ששינו זהויות כמו שנינט מחליפה תספורות. נושא הערב – הבי מטאל בראייה קווירית. בתוכנית האומנותית, הקרנת סרט, גרופיות מזמרות (גורנישט נייס אס, הכוס המטאלי, ספיריטו) ודודה אחת עם תקרובת שבסופו של דבר זנחה את האוריינטציה לחלל ולזמן.

ההופעות החלו עם צליעה מדודה של ליעד קנטרוביץ' לבמת האירוע, (מתברר שמחט זדונית פצעה את ברכה), כשהיא חולקת עם הקהל שדיים, הומור פרוע ותובנות חברתיות ביחס למגדר ומוסר. מדוע הבי מטאל? שנות השמונים היוו פתיח נפלא לגבריות מחוספסת ונשיות מתפרצת בכוכבי ההבי מטאל שלא התביישו לחלוץ מה שלא ניתן לחלוץ. ההסבר התגלגל לו למטרת הערב, על הסינמה פרדילדו והעניק מבט ראשוני על הסיבה לשמה ההזיה מתרחשת. שוויון, שוויון ושוויון. ההצהרות הופרחו לאוויר ונעלמו באותה המהירות. ההופעות היו מרתקות. גורנישט שרה שיר הבי מטאל על מקל מטאטא פאלי, שמא לומר זין דקיק מעץ, החוותה תנועות אוננות על הגיטרה, תנועות ידיים שפילחו את האוויר, וקולות שסימנו חרמנות יתר. ספיריטו שעלתה אחריה דפקה הופעה אפלה משהו והסיום היה שיא הערב. הכוס המטאלי ענטזו, רקדו בחושניות, שרו ללא מילים, חשפו אברים מסיליקון, גופות חטובים וחטובים פחות, כוריאוגרפיה מרגשת וליעד קנטרוביץ' צולעת אחת שלא זזה מהכסא כשלצידה שני רקדנים, מטאליים משהו.  

יש משהו ראוי בפעילויות הפארדילדואיות. החתירה כנגד צרכים כוזבים וגרורותיהם (מחירי עלות בלבד) ראויה לבדה להערכה. אין ניסיון להפוך את ההומואים הקלים לנהירה אחר טרנדים למקור פרנסה נזיל. יש משהו מרתק בחילופי המגדר, בקוויריות המתפשטת כמגיפה. יש משהו אותנטי בארגון הספונטאני ובלוקיישנים החלודים, המתפוררים. יש קסם באווירה המרדנית. קצת כמו לצאת מהארון בשנות ה80, רק פעם שנייה, עם ביריות, פיאה בלונדינית ובנדנה אדומה.  

אבל. אני בספק כמה מהנוכחים באירועים באמת מכירים את טירופיהן של סוציולוגיות המגדר. את משמעות המהפכה הלשונית, הקווירית, הפמיניסטית. ההשקעה ניכרת והתוצאה גם כן. עכשיו, כשההזדהות והשייכות מתמסדות, אפשר להעמיק את הדיון באמת. אני אבוא.