גייהנום

אחרי שלא עדכנתי את הבלוג במשך חודש, חזרתי לסורי. אשתדל לחלוק עמכם את החוויות אשר צברתי בקיטבג הנפשי לאחרונה מטיולי ברחבי אירופה בקרוב. לבינתיים, הנה הטורים שלא העליתי. הם ברצף. תהנו.

חוק המחסור

השבוע זה היכה בי. אני צריך להתחיל להסתפק במועט. אומנם אני לא חסיד של תיאורית חוק המחסור ואני מעדיף לנקז מגופי צרכים כוזבים ומיותרים, אבל מתברר שזה לא כל כך פשוט. העיניים שלי לא מפסיקות להסתובב אחר גברים ברחוב.

ויש גבר אחד בחיי. וכאן זה מסתיים. לצד ההנאה הבלתי אמצעית מהבחור המרגש, אני מוצא את עצמי מפלרטט בראשי עם גברברים נאים, תוהה על הזדמנויות כאלו או אחרות למצוא עצמי בהרפתקאות מזדמנות עם חתיכים מקומיים. סוג של פנטזיה החותרת תחת הממסד הזוגי. סוג של פנטזיה החותרת תחת האושר הקלוש שמתהווה בחיי. אגב, אם ברק ינסה לאתגר אותי בסוגיה הזו, אני עלול לדחוף את ראשו לסליק בכיור. וכן, אני יודע שאתה קורא את זה. תפנים.  

אבל זה מופרך. הרי בסופו של דבר המועט אינו מועט כלל. הוא מכיל בתוכו סיפוק טוטאלי כמעט של צרכיי. השיחה מאתגרת, היצירה משותפת, האחריות מתחלקת, האינטימיות בוערת. אנחנו מתמזגים כמו שאנחנו מתבדלים. לומדים להכיר את התחומים המשותפים לצד השטחים המפורזים, לצד האזורים הפרטיים.

אבל מצד שני, אולי הומואים לא בנויים לזוגיות? אולי אנחנו זקוקים ליותר מאדם אחד בחיינו שיספק את הצרכים הנפשיים? בזה אני בטוח ולא בגלל שאנחנו הומואים. נושא חשוב, אבל לא כאן טמונה הבעיה. אני מוקף בחיי בחברים רבים המספקים לנפשי החבוטה צרכים מגוונים, ורסיטלים ומתנגשים. וזה רק טבעי שאחלוק את חיי עם יותר מאדם אחד, זה רק טבעי שהמפגש יוליד מתוכו כמיהה לרגשות מתפתחים עם אנשים רבים. זה סוג של ביטול הזוגית. אין אדם אחד במפגש הבינאישי, אין טוטאליות מנכסת. יש בעיקר התרגשות בונה וחלוקה גיאוגרפית של הצרכים האישיים. הבעיה:

הפנטזיה הילדותית שאופפת אותי קשורה לימים אחרים בחיי. ימים בהם הבדידות מפתחת אובססיה אחר פוטנציאל גברי אקראי ברחובות העיר. מנסה לפתות במחי יד סטרייטי את העוברים והשבים. ואין זה עניין של מה בכך, זהו מנגנון פיתוי מתוחכם שמתפתח עם השנים והופך לטבע שני, למנגנון פנימי מתוחכם. ואיך נמלטים מן הרגל? לעיתים ההרגל הופך לנכות. נכות המגבילה את התנועה החופשית של הנפש. במקום להתרפק על הארוס, אני מתרפק על חורבנו.

כפי שכבר הצהרתי בעבר, ויש כאלו שיקללו אותי על דעותיי השמרניות, אני איני מחבב את סצנת הסקס החופשי, מכיוון שהיא חותרת תחת החופש האנושי. היא למעשה ההפך מחופש. היא כבלים במסווה של אושר צרכני. במקום להשקיע את האנרגיות המיניות ביצירה ובנייה של מערכת יחסים ראויה, אנחנו מבזבזים את האנרגיה המוגבלת שלנו על אשליית החופש המינית, מזדיינים כמו שפנים ומקווים לתלוש מהחוויה המנוכרת אהבה מושלמת. האכזבה היא חלק אימננטי מהתהליך. כשהאנרגיה הופכת לכלי ביצועי, היא אינה מסוגלת להבחין באדם העומד מולה, הוא הופך לאובייקט.

וגם אני, מסתבר, נדבקתי במחלה. ועכשיו אני מנסה להבריא. אני לא אפסיק להתסכל עליכם ברחוב, אבל אני יודע שמה שיש לי בבית שווה הרבה יותר מכל פנטזיה רגעית שחולפת בראשי. אני לא אתן לזוגיות להשתלט על המרחב הנפשי שלי, אבל אדע לתת לה את מקומה הראוי.

דוקטור ג'קל וגברת הייד