אחרי החוויה שחויתי בחצי השעה האחרונה אני לא ישכח לעולם מה זה חורף .
טעמתי והרגשתי את רוב המים שיכולים לרדת על כולנו בחורף הקרוב .
הלכתי את הדרך של ברנע – אפרידר ברגל , מצוידת במטריה ומעיל . ופתאום התחילו לרדת עלי כמויות מטורפות של גשם . פשוט מבול .
הייתי ספוגה לכל אורך הרגליים , והנעלים היו כל-כך ספוגות שהן התחילו להשפריץ מים מתוכן .
הגעתי למצב , שאני הולכת , ולא אכפת לי כבר ללכת בתוך כל השלוליות , והנהרות של המים , כי אני יותר רטובה מהן . והן לא יצליחו להרטיב אותי יותר מאיך שאני עכשיו .
לא הייתה בי נקודה אחת שלא הייתה ספוגה במים . וכל המכוניות של אשקלון השפריצו עליי .
אני ממשיכה , והולכת ועוברת ליד תחנת אוטובוס , אני רואה איש אחד עומד בתחנה ומסתכל עליי , הוא פשוט בשוק . אני לא יכולה להחזיק את עצמי יותר ומתחילה להתפקע מצחוק , שנינו צוחקים על זה שאני נראית כאילו קפצתי לבריכה עם הבגדים , יצאתי , והתחלתי לטייל להנאתי ברחוב .
המשכתי בדרך והנה אני פה בבית , החלפתי בגדים ,
ואני כותבת פוסט על איך שנרטבתי , כאילו שאין על מה לכתוב בעולם D:
אוהבת אותכם (:
וסרח ?
מזלטוב ישמנה D:
"I'm singing in the rain .. "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
