לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

No Boundaries.

My Blog. And thats it.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

הוווו. סוףכלסוף, מצאתי תסיסמא, וחזרתי לפה.(:


נמ.

כלכך התחשק לי לכתוב פוסט כבר ככ הרבה זמממממן~_~

אבל לא רציתי לכתוב בבלוגים אחרים[שבבעלותי><'], אלא בזה, אבל הייתה לי בעיה קטנה; לא זכרתי את השם משתמש וגם לא את האימייל שנרשמתי ממנו[פשוט ישלי איזה 5 שנרשמתי מהם לכלמיני וכאלה..><'']. כן, טיפשה.

אני יודעת.

אניוואאאי, היום קמתי בבוקר[נו, 1, זה עדיין בוקר, לא?P:] בלהבלה, אכלתי, והחלטתי שאני עושה סבב פייבוריטס ובודקת עדכונים בכלמיני אתרים כגון מיילים ומייספייס וכאלה.

פתאום נזכרתי באיזה חשבון מייל שלא השתמשתי בו שננננים, והמון זמן לא נכנסתי אליו, אז אמרתי 'קול, עכשיו זה הזמן(:'

ואזואזואז, פתאום אני רואה שם תזכורת סיסמא ושמשתמש של הבלוג הזה*-*

הבעת הפנים שלי הייתה פשוט ככה> D:

                                                    O:

                                                    D:

זה בא ברצף^^

 

אוקי, חפירות על כלום לא יעזרו לי בהרבה.

בא לי פוסט.

ככה..

אחד עסיסי, איכותי.

אחד שלא כתבתי הרבה זמן.

לפרוק הכל,

לספר מה אני מרגישה,

ולשים זין על כל מי[נו באמת ד_ד] שקורא פה ומכיר אותי/לא.


 

 

ומן הסתם..

 

הוא פשוט מושלם!

כלכככך מושלם.

הוא החצי השני שלי, אני יכולה להשבע!!!!!!11

הוא כלכך..

אמ.

פשוט מושלם כזה.

הוא משלים אותי.

הוא גורם לי להיות ככ מאושרת ומטופשת שאני איתו.

שלשום הייתי איתו*-*

קניתי לשנו שתי שקיות שוקו[במקום נסטי, כי שוקו זה הכי שווה.],

ואז נפגשנו ליד הקניון בק.עומו[כן, עומו8)] והלכנו לפארק רייספלד^^

כל הדרך דיברנו וצחקו וזהוזה.

LOL

התחלתי לספר לו שלילה לפני נראה לי, אה לא, יום שבת בערב[נפגשנו ביום שלישי], כשחזרתי מטיול פתיחת שנה[צופים^^],

הייתי קצת על המחשב, ואז הלכתי לבדוק את המיטה.. נו, שהיא לא התקלקלה לי כזה, במשך היום שלא הייתי בבית(;

אניוואי, אז אני מספרת לו שהייתי טיפה על המחשב, הלכתי למיטה, נרדמתי בשעה 7, וקמתי לאחר שעה בערך, בסביבות 8..

רק האור כבוי בחדר, והדלת סגורה[לא נעולה אומשו].

אז קמתי מהמיטה, הלכתי לכיוון החלון[יש לי חלון בחדר שפונה לתוך הבית] עליתי על הכיסא והתחלתי לדפוק על החלון[כשהוא פתוח><] ולצעוק 'תפתחו לי!!! תפתחו לי!!!' [זה היה מתוך שינה בערך] ואז פשוט ירדתי מהכיסא, וכאילו לא קרה כלום פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה מהחדר לשתות מים[כשאני ערה ומודעת לעצמי] וחזרתי לחדר לישון עד הבוקר.

טיפשה למדיי הא?

הוא ממש צחק ממני><''

נו וול, אני מבינה אותו.xD

אח"כ הוא גם סיפר לי שפעם אחת הוא ישן עם חברה שלו, ואז באמצע הלילה הוא התעורר, והתחיל לספר לה.. שהוא בוגד בה עם עוד 3 בנות ועם המזכירה של ביה"ס.

ואז הוא מספר לי שהיא שאלה אותו 'מה זאת אומרת בוגד בי? איך?' אז הוא אמר לה- את יודעת.. נפגשים, מדברים וזורמים כזה, מה שקורה קורה.. ואז בבוקר, כשהוא קם[לא היה לו אפילו שמינית מושג מה הלך בלילה], היא פשוט נפרדה ממנו בלי שהוא יודע בכלל מה הוא עשה.

רק אחרי חצי שנה היא סיפרה לו את זה.

על זה צחקתי.

הרבבבבבבבבה כלכך.XD


~הצהרת הרגע- גרעינים לבנים זה בסססט!!!!1~


ממ.

טוב אני טיפה לא פה, כי הלכתי לבדוק עם לכלבים יש אוכל-מים ועשיתי סיבובים בחצר וכאלה..

אז היו כמה עצירות בפוסט ויצאתי מהפוקוס._.

אוקי.

אזאזאז הגענו לרייספלד, ישבנו על השולחנות האבן העגולים שיש בדשא שם, ובדירנו איזה רבע שעה בערך, עד שפתאום הוא ראה 3 חברים שלו עושים ריצה בפארק, וכל שניה הם עברו ו'היי' והמשיכו לרוץ-.-

עד שבסופו של דבר, 5דק' אחרי הם סיימו תריצה ובאו לשבת איתנו[?!], איזה שעה+-.

דיברודיברודיברו, חפרו לא מעט, היה אפילו קצת מצחיק.. עד שראיתי שכבר 9ורבע בערך, ואני אצטרך לחזור הבייתה דיי בקרוב[כי אמא לא ידעה שאני בק.עומו בכלל, וחשבה שאני בעצרת רבין עם השכב"ג].. אז אמרתי לו כזה בשושו, 'קבב, תקשיב, אני תכף צריכה ללכת../:' אז הוא חייך, ועשה כזה עם הראש.. נו, כמו שמזיזים תראש כאילו 'יאללה עפנו'? מבינים?><''

אז הוא עשה ככה עם הראש, וצחקתי והחזרתי לו ככה עם הראש, ואז שנינו כמו טיפשים עשינו עם הראש ככהXD

ואז אמרנו להם שלום יפה והלכנו לכייון הפסל שעומד על רגל אחת עם שתי ידיים לצדדים[נו, לכיוון הכיכר].

בהתחלה התיישבנו על הספסל, ואז ראיתי שיש שם פנס[ממש מעצבן!._.] שעומד ממש חצי מטר מהספסל והאור שלו נכנס לי לעיניים.. לא אהבתי תרעיון><'

אז פשוט החלטנו לעבור ספסל.

הלכנוהלכנו, ופתאום ראינו תחברים שלו, והם שאלו אותנו 'לא אמרתם שאתם צריכים ללכת אומשו כזה?' חחח אז הוא אמר להם ש'לא.. נו לא מצאנו את עצמינו וזה' ואני נקרעתי מצחוק, והמשכנו ללכת לעבר ספסל אחר.

עוד ספסל עם פנס ואור מציק; עברנו לספסל אחר.

לקחתי לו תסווצ'ר.

מצאנו פיינלי ספסל עם מין גגון כזה שמסתיר את האור של הפנס[!!!], וישבנו.

זתומרת, הוא ישב, ואני פשוט אוטומטית כזה שכבתי, ושמתי את הראש על הרגליים שלו והתקרבלתי בעצמיXD

נווווווו מה, היה לי קר^^''


~חייבת לציין, שהחברים שלו קראו לי 'אישתך' [כשהם אמרו לו איזה משהו] וכמעט נמסתי><''~


ואז פשוט התחלנו לדבר ולדבר ולדבר ולדבר.. כלכככך הרבהD:

הייתי פשוט מאושרת, לא רציתי ללכת משם.

עד שפתאום בדקתי מה השעה, וראיתי שכבר 10וחצי[!] ואמרתי לאמא שאני אחזור הבייתה בסביבות 10..אז התקשרתי אליה, והיא לא ענתה.

וול, בעיה שלה, אני רציתי להודיע שאני אאחר, אבל היא לא ענתה><

אז התקפלנו והתחלנו ללכת לכיוון הקניון.. עברנו את הקניון, כי הייתי בטוחה שהוא הולך לחבר שגר בגני תקווה, אז אמרתי לעצמי 'אני אלווה אותו ואז הוא יחכה איתי בתחנה אומשו כזה' והוא בזמן הזה דיבר בפלא' ולא בדיוק שם לב לאן הולכים.. ופתאום הוא שואל אותי 'איפה התחנה שלך?' אז אמרתי 'בכל מקום, אני אלווה אותך ואני אקח אוטובוס מהתחנה שתהיה קרובה.' ופתאום הוא אומר כזה 'אבל חבר שלי גר בצד השני!' חחחח אז חזרנו, והלכנו לתחנה שליד התיכון; אחרי חצי שניה האוטובוס הגיע.

הוא התעצבן עליי שלקחתי לו תסווצ'ר, ממש.[באמת שלא הבנתי למה ככ הרבה/: ]

עליתי לאוטובוס, והוא הסתכל עליי מלמטה, ואמר כזה, 'נו לא, דיי, תביאי תסווצ'ר!!' והוא היה דיי רציני, ולקחתי אתזה יותר מידי בצחוק כנראה._. ופתאום הוא עלה לאוטובוס, ובא איתי[O:] ואז הוא ניסה לשכנע אותי לתת לו תסווצ'ר, עד שהוא ירד בתחנה הבאה, ולא קיבל אותו בסוף.

הוא היה עצבני.

למדיי.

התקשרתי אליו.

'נוו, בבקשה אל תכעס עליי, לא חשבתי שאתה ככ רציני, וחוצמזה שקר לי!'

'דיי, אני כועס'[בטון דובי כזהכזה><]

'נונו, בבקשה תפסיק לכעוס, אני ארד עכשיו מהאוטובוס ואבוא לתת לך את הסווצ'ר!!!'

'אם את עושה אתזה אני עוד יותר אכעס!'

בלהבלה, ונגמרה השיחה.

הסווצ'ר עדיין אצלי.

הייתי חייבת לקחת אותו.

למרות שלא הייתי מתה אם לא, וגם לא היה לי ככ קר.. פשוט.. רציתי אותו.

להריח אותו.

לחשוב שהוא נמצא פה, קרוב.

וישנתי איתו בלילה, לא עליי, לידי.

חיבקתי והרחתי עד שנרדמתי, ובבוקר לבשתי אותו, כי היה לי קר.

 

בלילה, לפני שהלכתי לישון פתאום אבאשלי אומר לי שהודיעו בחדשות שמחר יש טקסי רבין בבתי הספר, וצריך ללכת.

כלכך שונאת תשטויות שלו בקטעים האלה.

כאילו בנאדם, תחשוב קצת!

מי יעשה טקס הא?

השרתים?

פור גאד סייקס!!!!!11

אמרתי לו מSMS שהיה לי ממש כיף, ושמחר יש בצפר, שיבוא.

 

הלכתי לבצפר בבוקר.

לא היה אף אחד.

הא, היו שלושה שרתים בעצם.

והמגמה שלי, היה לנו שיעור 'מוזיקה אתנית', אבל לא הודיעו לי, ובכ"מ לא הייתי נכנסת; אז יצאתי מהבצפר.

ניסיתי להתקשר אליו המון פעמים, אבל הפלא' היה כבוי.

החלטתי שאני הולכת אליו הביתה.

למה?

כי אני טיפשה.

לא הייתה לי סיבה מסויימת, מטרה, שום כלום.

פשוט הלכתי.

הלכתי והלכתי, והלכתי והלכתי..

עד שהגעתי לרח' שלו.

[וג'סט פור דה רקורד, לא הייתי אצלו בבית אפעם, ולא ידעתי איפה הוא נמצא, פשוט הלכתי. ידעתי רק איזה רח' וכשאמרו לי התלבטו בית שני מס' בית, ככה שאפילו מדוייק זה לא היה.]

נכנסתי לרחוב, הלכתי בשקט.

צעד אחר צעד,

מחפשת את השלט עם שם המשפחה שלו, ומספר הבית.

הגעתי.

המשכתי ללכת, עברתי את הבית.

הסתכלתי על הג'יפ שהוא סיפר לי עליו יום קודם, לפחות חשבתי שזה הג'יפ שהוא ספר לי עליו.

ראיתי את הג'יפ של דודים שלו, אותו דבר, רק בשחור; יפה האמת.

אפילו היה -777- במספר של האוטו.

הלכתי בשקט בחזרה לכיוון היציאה מהרחוב.

חיכיתי בתחנת האוטובוס, חסרת שקט.

פחדתי שפתאום הוא יתעורר ויחליט ללכת לבית הספר, או יצא לאנשהו.

מחכה מחכה מחכה, האוטובוס פשוט לא בא.

20דק' לערך אני עומדת ונצלת בשמש.

הסתובבתי אחורה, ראיתי ילדים קטנים שיוצאים ממבנה ביה"ס לכיוון הטקס שלהם.

האוטובוס ברח לי.

פשוט כך.

עד שירד לי האסימון לרוץ אחריו כבר היה מאוחר מידי.

התחלתי ללכת בחזרה לכיוון התיכון.

בערך 20 דק' הליכה.

הגעתי לתחנה של קו אחר, שיקח אותי ישר הבייתה.

מחכה, מחכה ומחכה.

כמעט 50דק', עומדת בתחנה; מתה משעמום.

בסוף האוטובוס הגיע.

באיחור של 45דק'.

כל חברת 'קווים' הזאת.. אני אומרת לכם.

גועל נפש פשוט.



 

אני אוהבת אותו.

אני חולמת עליו.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אני משתגעת.

מתחרפנת.

מתפוצצת.

אני רוצה אותו,

פה,

לידי,

עכשיו.

 

 

קבענו אתמול בלילה שניפגש שוב, הפעם זו הייתה מין יוזמה שלו^^

אני חייבת לספר לו משהו, לא הספקתי ביום שלישי, וזה דחוף יותר ויותר מיום ליום.

הוא אמר שהוא נוסע היום לת"א עם הלהקה, ואז הוא ידבר איתי.

אומשהו כזה.

לאמשנה, הוא בטח לא יתתקשר[שוב/:] ואז אני אאלץ את עצמי להתקשר אליו.

אני שואפת להפגש עד יום ראשון[כולל><].

באלי מחר.

ומחרתיים, וביום ראשון.

מיצידי כל יום.

לא אכפת לי מתי.

רק שזה יהיה לפני שהיא תחזור מפולין, כדי שאני אקבל קצת יותר תשומת לב.

שלא תחזור בעצם.

אני לא אוהבת אותה.

היא מעצבנת אותי.

כל הזמן שהיא רואה אותי היא מרכלת עליי, מול הפנים שלי.

אומנם בלי שאני אשמע, או לפעמים אראה[אם זה אחרי שאני הולכת] אהבל היא עושה אתזה.

וכל הזמן שאני עוברת לידה היא תוקעת בי מבטים כאלה..

מבטים של 'אל תתקרבי אליו יו ביצ', אני אשמיד אותך.'

מה היא רוצה?

היא אפילו לא מכירה אותי.

היא וכל החברות שלה האלו.

נכנסות לי לספייס, ולמקושרים ואם היו עוד אז בטח גם לשם.

מטרידה כלכך.

לקחה לו שלושה סווצ'רים לפולין.

מה, אין לך משלך?

באמת שאני בטוחה במליון אחוז שלא חסרים לה סווצ'רים._.

 


 

וואו.

הפוסט הזה ארוך.

מייגע למדיי למי[נו, באממממת] שיקרא אותו.

NOT.

כאילו שמישהו יקרא פה באמתXD

אעמ.

מסטיקים זה דבר טעים.

שוקו זה נסגד.

וסגול זה האלוהים שלי.

והוא..

אמ. הוא פשוט אני.

התאהבתי בו מזמן.

ברוק עצמאות של שנה שעברה[האחרון זאת אומרת].

עמדתי בקהל, עם גל, שני האחים שלה, ועוד כמה חברות.

בשורה הראשונה, בצד שמאל, ממש מול הדיג'יי.

לא זוכרת למה, פתאום הסתובבתי אחורה, וראיתי את הדבר הכי יפה בחיים שלי.

כל 5דק' הסתובבתי לבדוק שהוא שם.

ניסיתי לצלם אותו.

לא הצלחתי.

הוא פשוט לא הפסיק לזוז, כל רגע.

החלטתי שאני אצלם את הקהל.

כשחזרתי הביתה ראיתי שבמקרה הצלחתי לתפוס אותו בתמונה, ממש בפוקס.

גאד, כל הצרופי מקרים האלה, זה יהרוג אותי בסוף.

מרפי.

כשהייתי איתו ביום שלישי נזכרתי בתמונה.

שאלתי אותו.

הופתעתי לגלות שהוא עמד בשורות הראשונות, ממש מאחורי, מול הדיג'יי גם, בצד שמאל של הבמה.

זה היה הוא.

הכרתי אותו בעצמאות.

חשבתי עליו כלכך הרבה באותו ערב[אחרי שהוא נעלם לי].

חיפשתי אותו מלא, ואני חושבת שאפילו מצאתי, אבל אני זוכרת את זה במעורפל.

לא היה לי מספיק אומץ ללכת להגיד לו 'היי'._.

אבל עכשיו, אני מכירה אותו.

ואמרתי לו שצילמתי אותו.

ושלחתי לו את התמונה.

והוא אפילו אישר את היותו, ו'אני חייב להודות שכמה שאני מכוער, זה אני בתמונה' או משהו כזה.

אז השתקתי אותו.

ואמרתי לו שכל הזמן ניסיתי לצלם אותו

ו'ניסית לצלם אותי?:$'

'כןXD'

'למה? לא חבל על המצלמה..' בלהבלה

'אווווווי, שתוווווק כבר.'

 

סיפרתי את זה לחברה שלי.

היא הייתה כלכך בשוק.

ואמרה 'מה?! אני לא מאמינה, כל הצרופי מקרים האלה שקורים לך, תהיי בריאהXD' אומשו כזה, והייתה עם הבעת פנים כזו :O איזה 3דק', עד שסגרתי לה את הפה, ואמרתי 'טל מי אבאוט איט.'

הראתי לה את התמונה, והיא צחקה.

נו תכלס, זה מצחיק ממש.

אפילו הוא צחק כשסיפרתי לו וכשהראתי לו תתמונה.


אני חושבת שזהו בינתיים.

הספיק לי להיום.

זאת אומרת לעכשיו.

אני בטח אכתוב עוד איזה משהו קטן אח"כ, בסביבות הערב.

אם לא, אז מחר(: [הוופ סו..]

 

 

וול; נשתמע איי גאס.

3>

 

 

 

 


נ.ב.

כן, אני זונה.

עשיתי כופי פייסט והפוסט 'נכתב ברגע זה ממש'. [NOT]

תתחשבו בי יו ביצ'יס, זה פוסט של עדכון אחרי מלייאן זמן):


נכתב על ידי No Boundaries , 25/10/2007 17:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  No Boundaries

בת: 33

תמונה




233
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNo Boundaries אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על No Boundaries ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)