אם לומר את האמת, ממש מעצבן אותי לכתוב את הסיפור הזה. היו לי כל כך הרבה מחשבות ודמיונות על זה אבל אני בעצם רואה שזה הכל תקוע. ואם זה הכל מהדימיון והמחשבות, הריי שזה יתקע. המחשבות משתנות וכך גם הדמיונות. תהנו.
חחחחחחח באמאשלי איך הסיפור הזה מעניין אתכםם oO
טוב
המשך......................................................
אחרי שיובל חזר מהשירותים הוא אמר לי שהוא קיבל הודעה והוא חייב ללכת דחוף. לא יכולתי להגיד לו "תשאר! כדיי שאני אוכל ללקק את הגוף שלך בשוקולד", כי אז הוא יחשוב לעצמו 'מי זאת הילדה הסוטה הזאת'?
שזו אני.
לכן הסתפקתי בלומר לו "ביי."
כעת, לאחר כמה זמן, אני יושבת לי על המיטה, עייפה כולי. עצמתי את העיניים שלי לרגע ופתאום ראיתי אותי מחייגת את המספר של יובל, ופתאום אותי ואת יובל מתחת לבית שלי, ופתאום אנחנו בים ביחד לבושים שנינו בלבן, והינה אנחנו מתנשקים.
התעוררתי.
לחלום הזה בטח יש איזו משמעות.
אני צריכה להציע ליובל לצאת איתי!
זה לא יראה עד כדיי כך פתטי, נכון?!
מה זה משנה, אני חייבת. אז, מחר.
מחר הגיע. היום זה היום. התעוררתי בהרגשה של "ג'ני, היום את עושה את זה! את חייבת! זה מה שאת רוצה!" לא חשבתי בכלל על תשובה שלילית. פתאום הפלאפון שלי צילצל. אולי זה יובל? רצתי מהר וראיתי שזאת אמא.
"הלו?"
"ג'ני, החלטת להתעורר?"
הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה 13:50 בצהריים.
"אמ.. כן."
"עוד שלושה ימים את חוזרת לבית הספר ולא ראיתי אותך עובדת על השיעורים פעם אחת!"
"בסדר אמא, אני אקח אותם מהדר או משהו..."
"אני רוצה לראות אותך מסיימת את השיעורים כשאני כבר אחזור הביתה!"
"טוב אמא, ביי"
"את הולכת לאכול עכשיו ארוחת צהריים?"
"כן אמא..... ביי"
"טוב, ביי"
ג'יז, לפעמים היא יכולה גם ממש לעצבן! מה זאת אומרת לסיים את כוווווווווול השיעורים שלי עד שהיא תחזור? מה אני סופרמן ממין נקבה? אבל מה הקשר לסופרמן, סופרמן בכלל לא עושה שיעורים... אז, אני גיבורת על שיכולה לעשות את כל השיעורים שלה עד שההורים שלה יחזרו???
לא!
אבל איזה מגניב זה היה אם כן.
אבל אם כן אז הייתי ממש חנונית.
אבל גיבורות על הן חתיכות. מגניב. אז אני הייתי גיבורת על-חתיכת על-חכמה!
הלכתי לצחצח שיניים ולהחליף בגדים.
ירדתי להכין לי משהו לאכול, אבל כשנכנסתי כבר למטבח, לא התחשק לי.
רציתי להרים עכשיו את השפורפרת ולהתקשר ליובל. אבל כל פעם שחשבתי על זה, הלב שלי התחיל לרקוד ופרפרים בגודל הטלוויזיה התחילו להתעופף לי בבטן. מה אני עושה?
טוב, כדיי להרגיע את זה אני חייבת לאכול משהו.
"ג'ני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
אלוהים אדירים, השמיים נפלו או שאחותי פתאום גילתה שהיא לא בתולה?!
"ג'ני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"מה???????????????????????????????????????"
"בואי, אני רוצה לדבר איתך"
"בואי את, אני במטבח"
"נו, אבל אין לי כוח, תסחבי את העצמות המסריחות שלך לחדר שלי, עצלנית"
טוב, כאילו שעכשיו אחרי מילותיה היפות אליי אני אעלה לחדר שלה. כאילו, מי היא חושבת שאני? בובה? העכברים האבודים של מרלין? שילכו אחריו למשמע צלילי זיופו בחליל? אז, חדשות בשבילכם, לא! אני גיבורת על חתיכה וחכמה שעומדת על שלה! אתם עוד תשמעו עליי!
"מה?"
"יופי שבאת, מה לקח לך כל כך הרבה?"
"עברו רק שתי דקות..."
"באמת? איתך זה נראה כמו נצח.."
"טוב, כמו שחברי קונסטנטין אמר, 'שנייה בגיהינום היא כמו חיי נצח'"
"אה..... כן......."
"היה ברור לי שלא תביני...."
"מה זה אמור להביע?"
"שאת יותר מדיי בלונדינית"
"אה. אבל הצבע הזה יפה, לא?!"
"מדהים"
אלוהים, למה תקעת אותי איתה?
"אז בשביל מה קראת לי?"
"ראיתי את הבחור שהבאת איתך אתמול הביתה.."
היא שתקה.
הסתכלתי עליה במבט של "אז"
"...מי זה?"
"לא מישהו שירצה אותך"
"מה?"
"לא מישהו שטיפוס שלך!! תקשיבי פעם הבאה למה שאני אומרת.."
"אה. הוא לא קצת גדול בשבילך?"
"הציצים שלך לא קצת גדולים בשבילך?"
"סליחה???"
"סולחת"
"ג'ני!!!!!!"
"אוקי, ביי"
יצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת במהירות. שמעתי את אחת הבובות נפגעת מהדלת, שהייתה אמורה לפגוע בי. לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהבית.
אההה, אוויר. רוח בפנים. איזה יופי.
הסתובבתי לי ברחובות וחשבתי ללכת לבקר את חברותיי הטובות. נתחיל קודם בהדר.
~פיו, פיו, פיוווווו~
"אלוהיםאדירים! יורים עליי!! אאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!"
חחחחחחחחחחח, טוב זהו! די! אין לי כוח יותר לסיפור הזההההההה חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חייזרים חטפו אותה ושמו את הראש שלה עם גוף של כלב! O:
למישהו יש רעיון אחר לסיפור? D:
עריכה:
מסתבר שאני אשאר עם הסיפור הזה ואמשיך אותו. :)
יום טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
