"אני תבוסתן" אמרת לי בעצב, בעיצומו של ויכוח סוער שנגע אליך ולחוסר יכולת הקידום העצמי שלך, במקצוע בו הוא הכי נדרש,

נחרדתי

איך אפשר להגיד כזה דבר על עצמך?! לומר על עצמך שאתה מפסידן? חסר סיכוי? לבטל מראש כל אפשרות?

געשתי בתוכי, איך העזת לומר את זה

נראה לך שאני רוצה בן זוג תבוסתן?! שאני רוצה להיות עם מישהו שמכריז על עצמו תבוסתנות בלי לגמגם?!

לא הבנת למה כל כך נסערתי

לא הצלחתי להסביר במילים כמה שהמילה הזו קוממה אותי, הפריעה לי, דקרה אותי, בפן הכי עמוק של אישיות של בנאדם, כגורם מכריע באם אני ארצה להמשיך בקשר איתך או לא

מנסה לגרום לך להבין את המחשבות שלי, הטחתי בך בעצבים "איך אתה היית מגיב אני אני הייתי אומרת דבר כזה?!?"

"הייתי עונה לך שאין שום סיכוי כזה בעולם מאמי! את לא תבוסתנית!" הגבת בעיוורון אוהב

איך זכיתי

אני שואלת