כבר הרבה זמן אני משתעשעת במחשבה לחזור לכתוב

הכתיבה נעלמה לי אי שם בין הטיולים לבין הלימודים

ובעצם הרבה יותר קל לדפדף בפייסבוק

אז מחקתי את הפייסבוק

את האפליקציה, מהטלפון,

כי אי אפשר באמת למחוק לגמרי את הפייסבוק

והחלטתי לחזור לקרא

הנה אפילו הספר כבר מונח על המיטה

לקרא חייב להחזיר לי את היכולת לכתוב

אני בטוחה שהם קשורים זה בזה

כבר מזמן לא קראתי

ממש מזמן

והוא עדיין מונח

ואני עדיין מדפדפת בפייסבוק

עכשיו מהמחשב

ואז הגיע רגע, שבו כבר נמאס לי

מלקרא את השטויות שם,

מלראות את התמונות שמציגות את הרגע הכי יפה מחויה שלמה ומורכבת.

כולם בפייסבוק בחו"ל וטוב להם

ואני בבאר שבע מהרהרת על החיים.

מספרת לעצמי שגם הם מהרהרים על החיים.

מתמודדים עם מצבים לא פשוטים ומחשבות קשות

אז הגעתי לפה

לבדוק אם יש בי עוד משהו מהכתיבה הזו

זה מעניין לחשוב שישראבלוג מת, אחרי כל תקופת הזוהר שלו

זה הגיוני מצד אחד כי העברנו את ההגיגים שלנו לפייסבוק

אפשר גם שם לשתף שירה, הסברים של עשה זאת בעצמך, וסתם מחשבות

ומצד שני,

עדיין יש את האתרים האלה שמיועדים לכתיבה בלבד, והן כנראה פלטפורמות חיות ובועטות.

אז למה ישראבלוג שכח?

אולי כמו הדור שלי ששכח.

שכח מה זה לחשוב בעצמו.

ולפעמים אני חושבת שגם אני הייתי רוצה לפרסם בפייסבוק סיפורים, או סתם קטעים שהייתי כותבת.

אבל לא מתאימה לי החשיפה הזאת.

זה מה שאני אוהבת פה בישראבלוג. זה לא מקושר אליי לעמוד בפייסבוק, אני יכולה לבחור אם לכתוב בכלל את השם שלי,

לא מגיעות לי ההתרעות לטלפון

ובעצם, בין לכתוב לעצמי ביומן, או לכתוב פה בפומבי. אין שום הבדל.

למה אני רושמת פה?

שאלה טובה. 

כמובן אין לי פואנטה.

שלכם,

עד הפעם הבאה.