כבר שנים אני צמה ביום כיפור,
היחידה במשפחה החילונית.
אני אוהבת את המסורת אבל חשובה לי הכוונה
והשנה בחרתי לחשוב; מה משמעות היום הזה עבורי?
יצאנו לכיכר הגדולה,
מקום המפגש הקבוע של השכבה, במחשבה שלא נפגוש אף פרצוף מוכר.
להפתעתי,
מצאתי את עצמי מול אנשים שלא ראיתי שנים,
לחלקם אני לא זוכרת מה השם, וחלקם מעורפל לי אם הכרתי אותם בכלל
מתעדכנת מה שלומם ואיך בחיים,
באמת מתעניינת, באמת קשובה, באמת שניינו שם בשיחה
פוגשת אדם שמספר לי את האמת שלו
מה שהוא גילה על עצמו בדרך של החיים
ואיך כולם התבגרו, ואיך כולם נלחמו וניצחו מכשולים,
ואיך הראש שלי מסתחרר בניסיון להכיל.
וזה יום הכיפור בשבילי,
אין הסחות
אין טלפונים
אי אפשר לדפדף בפייסבוק, בטח לא בפומבי-זה הרי לא מנומס לשלוף טלפון בכיפור
אין למה לברוח
יש פשוט להיות נוכח, בזמן, בשיחה, באדם.