| |
|
| 12/2006
פרוייקט סיפור קצר של דודה מלכה.
לא מתיימר להיות כותב, בקושי קורא ובכל זאת.
מזל שזה רק עד 100 מילים.
אורז שולחני
בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת.
לא ידעתי מה כאב לי יותר, רעש הטריקה שהדהד במכשיר השמיעה באוזני או העובדה ששנייה לפני שנכנס, נשכבתי מתחת לשולחן והכנסתי את רגל השולחן לפי (אל תשאלו למה או לאיזה פי).
אחרי שהתאוששתי ראיתי שמדובר במשלוח האורז האוזבקי שהזמנתי מקטמנדו (כך התשלום על המס שולי יותר מבדרך כלל). האורז בהק בצבעים כהים וכל שנותר לעשות זה לנקות אותו.
רציתי מאד לנקות את האורז בעצמי אבל הייתה לי בעיה לשבת, אז נתתי לרונית את המשימה וכך היא ישבה וניקתה את ערמת האורז עד עלות השחר.
XXX
בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת.
בתשע ועשרה הוא חזר לחדר, אסף את הארגזים והתנצל.
בעשר ארבעים הוא רק נכנס וכבש אותי בסערה.
בוקר שגרתי למדי.
בלילות קצת יותר קשה לנו לקיים את מפגשינו הסוערים ולכן הוא מחפש דרכים להעסיק את אשתו.
המוזר ביותר מביניהם היה שקנה לה שק אורז ענקי, שפך את תכולתו בערימה בסלון וביקש ממנה לנקות את האורז אחד אחד וכך היא ישבה וניקתה את ערמת האורז עד עלות השחר.
אם הקירות יכלו לדבר
בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת.
ליטפתי את הדלת עד שנרגעה.
וכשנרגעה, סיפרה לי על אחיה השולחן ועל איך שהופרדו ברעש מסורים אדיר ועל איך שנפגשו שוב ב...
כבר באמצע הסיפור לא ממש הקשבתי.
היא הבחינה, כעסה ואמרה שהיא כבר מעדיפה לדבר לקיר.
הקיר מצידו העדיף לעבוד על גברת עכביש ולספר לה שהיא חייבת לנקות ערימות של אורז.
היא מצידה לא ידעה שהקירות יכלו לדבר וכך היא ישבה וניקתה את ערמת האורז עד עלות השחר.
פרוייקט סיפור קצר של דודה מלכה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
